"עסק הביש" ותרבות הכסת"ח

בשבוע שבו אנו מציינים 65 שנים לשיאה של פרשת "עסק הביש" – הוצאתם להורג של ד"ר מרזוק ושמואל עזר, אנו מקבלים דוגמה נוספת לכך שמדינת ישראל עדיין לא נגמלה מתרבות ההסתרה וההכחשה. השבוע הודה חיל האוויר כי טעה בכך שהסתיר את פרשת מחדל המטוסים המוצפים בדירים התת קרקעיים של הבסיס בחצור, וגם זאת ספק אם היה קורה אלמלא תמונות מהבסיס היו דולפות לרשתות החברתיות ומשם לתקשורת.

כשחושבים על זה, אם יש אירוע שאפשר למנות אותו כסמל לאומי לאופן שבו בעלי תפקידים במדינת ישראל מנסים לגונן על המוניטין וקבלת ההחלטות המוטעית שלהם, הרי שזהו "עסק הביש". כאמור, שיאה העצוב של "הפרשה" התרחש לפני 65 שנים, ב-31 בינואר 1955, כאשר הוצאו להורג בתליה, שניים מחברי חוליה של יהודים מצרים, שגויסה והוכשרה על ידי המודיעין הישראלי לפעילות ריגול במצרים.

ההוצאה להורג היוותה את החמורה והקשה מבין פעולות הענישה שננקטו נגד חברי החוליה שנתפסו בחודש יולי 1954, לאחר שנכשל ניסיון לבצע פעולת חבלה בקולנוע 'ריו' בקהיר. החוליה ביצעה פעולות חבלה מתוך כוונה לפגוע במתקנים מצריים ולייחס את הפעולה למחתרת לאומנית מצרית, כדי לפגוע ביחסים שבין מדינות המערב למצרים. כל עשרת חברי החוליה שנתפסו הועמדו למשפט.

השניים שנגזר עליהם עונש מוות היו ד"ר מרזוק, כירורג ומרדים בבית החולים היהודי בקהיר, ושמואל עזר, מהנדס חשמל ששימש כמורה בבית הספר של הקהילה היהודית. על שישה אחרים הוטלו עונשי מאסר שבין 7 שנים למאסר עולם. שניים מהחברים זוכו. חברי החוליה שנאסרו שוחררו במסגרת החלפת השבויים לאחר מלחמת ששת הימים.

מי נתן את ההוראה?

"עסק הביש" בקהיר הוליד את אחת מהפרשיות המורכבות בהיסטוריה הישראלית – "הפרשה", שעיקרה ניסיון למצוא את האחראים לביצוע הפעולות בקהיר ובעיקר "מי נתן את ההוראה" לבצע פעולות אלו.  

בימים ההם דוד בן גוריון שהה בשדה בוקר, ראש הממשלה היה משה שרת ושר הביטחון פנחס לבון. בניסיון לפתור את התעלומה הוקמו מספר ועדות חקירה שלא הגיעו לממצאים חד-משמעיים. בין היתר נטען כי בפני הוועדות הוצג מסמך מזויף הקושר את שר הביטחון דאז, פנחס לבון, למתן ההוראה.

דרישתו של פנחס לבון לטהר את שמו פתחה את הפתח למחלוקת חריפה בתוך מפא"י. דוד בן גוריון היה זה שדרש בתקיפות להקים ועדת חקירה משפטית כדי לחקור את הפרשה. אולם אז, בפעם הראשונה באופן גלוי, התייצבו נגדו ותיקי מפא"י בראשות לוי אשכול נגד בן-גוריון. אירוע זה הביא בסופו של יום להתפטרותו של בן גוריון בשנת 1964 מתפקיד ראש הממשלה, לפרישתו ממפא"י ולהקמת רפ"י.

במשך שנים סירבה הצנזורה להתיר פרסום פרטים כלשהם על הפרשה. היה זה עורך 'העולם הזה' אורי אבנרי שפרסם לראשונה בשנת 1964 סיפור בדיוני כביכול בשם "פרשת אלכסיס" ובו תיאור של אירועי הפרשה.

אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר

בשנת 2018, בראיון ל'מעריב', אישרה דליה כרמל, שהייתה ראש לשכתו של ראש המודיעין בנימין ג'יבלי, כי אכן בפני הוועדות הוצג בתחילת הדרך מסמך מזויף. החקירות של עסק הביש ו"הפרשה" הניבו בסופו של יום את חוק ועדות חקירה, תשכ"ט – 1968, שהסדיר את אופן הקמתן ופעולתן של ועדות חקירה ממלכתיות.

מרסל ניניו, חברת החוליה שנדונה למאסר עולם ושוחררה בשנת 1968, נמנתה בשנת 1988 על מדליקי המשואות ביום העצמאות. חברי החוליה נטמנו, אחרי פטירתם, בחלקת עולי הגרדום, בהר הרצל בירושלים.

הקשר בין "הפרשה" לחשיפת המחדל בבסיס חיל האוויר עובר כחוט השני לכל אורך תולדותיה של מדינת ישראל. פעם אחר פעם מבקשים בעלי תפקידים ושררה לכסות אחר מחדליהם והימנע מלשלם מחיר מקצועי ואישי.

אמנם, חיל האויר, כהרגלו, ביצע תחקיר שבסופו הוסקו גם מסקנות אישיות, אולם אי אפשר להתכחש לכך שבמשך מספר ימים ניסתה הצנזורה למנוע את פרסום הפרטים. ומשפורסמו – התברר כי חלקם היה מוטעה, כל זאת, שעה שברשתות החברתיות "רצות" התמונות של המטוסים המוצפים.

מתי כבר יפנימו מקבלי ההחלטות ש"אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר", כמאמרו של שופט בית המשפט העליון בארה"ב לואי ברנדייס?