טרומפלדור, מיתוס ישראלי ופרות קדושות: 100 לקרב תל-חי

"טוב למות בעד ארצנו" אמר יוסף טרומפלדור. זה קרה לפני 100 שנים, בטרם הלך לעולמו באותו קרב הרואי שניהל לצד חבריו בתל-חי, ב-1 במרץ 1920. אמרה זו הפכה למיתוס עליו התחנכו דורות של נערים ונערות עוד בטרם הפכו ללוחמים. הביטוי הזה הוא הנוסח שעוצב על ידי יוסף חיים ברנר, והונצח על מצבת הארי השואג בתל חי.

בהיותנו עם הנהנה, הנאה מוזרה יש לומר, "לשחוט פרות קדושות", היו בשנות ה-60' מי שניסו לפקפק במיתוס, ולטעון כי טרומפלדור לא ידע עברית ולכן ספק אם אמר את המילים הללו. כל שעשה, כך טענו, הוא לפלוט קללה עסיסית ברוסית.

האמת כמובן שונה בתכלית. ואנו למדים עליה מעדותו של ד"ר גרשון גרי שהיה האחרון שטיפל בטרומפלדור לפני שנפטר:

"את טרומפלדור בדקתי הראשון, הוא היה במצב חלש מאוד, חִוֵר, ושׂכלוֹ אתו. הוא בקש שיתקנו את התחבושת. היו לו שני פצעים גדולים בחלקו העליון שבבטן ופצע קטן על ידו הימנית. חבשתי את פצעיו והרגעתיו. כאשר שאלתיו לשלומו הוא ענה: 'אין דבר', 'כדאי למות בעד הארץ'."

יש הגורסים כי טרומפלדור השתמש במילים דומות, אם כי ברוסית, כאשר איבד את ידו. אז אמר שטוב לאבד יד בעד המולדת. זאב ז'בוטינסקי, שכתב הספד על טרומפלדור, ציין כי כאשר נודע לטרומפלדור על כריתת ידו השמאלית, לאחר שנפצע במלחמת רוסיה-יפן הוא אמר לרופאיו "אין דבר הימנית חשובה יותר".

לימים, בעצרת נוער שהתקיימה בשנת 1943 לזכר לוחמי תל-חי על קברם של טרומפלדור וחבריו, ועל רקע הידיעות הראשונות שהגיעו בדבר מותם של לוחמי מרד גטו ורשה, התנסח דוד בן גוריון ואמר:

"לא למות באנו הנה. לא טוב למות. טוב לחיות. צמאון החיים, אהבה לחיים הביאה לכאן את הצעיר הגִדם מפטרבורג. אהבת חיים גדולה הביאה אותו לארץ הזאת. ואם הוא אמר – והוא אמר את זה ברגע שאדם מביע את האמת העמוקה ביותר, כי הוא אמר את זאת לפני מותו – ״טוב למות בעד ארצנו״, הוא אמר זאת מתוך אהבת החיים. מפני שכדאי לחיות. אבל החיים שאהב היו חיים של בני-חורין. חיים של יהודי גאה שלא יעשו בו מה שעושים עם רבבות יהודים עכשיו בתופת הנאצית. אפשר לחיות חיים שכדאי לחיות, רק אם יודעים למות, למות בגבורה… לא נהיה ראויים לחיים אלה וחיינו לא יהיו חיים, אם כל צעיר וצעירה בתוכנו לא ידעו גם הם, כשיש הצורך, למות. ואנו נקראים להתכונן ולא למות – לחיות אבל גם להילחם".

מיתוס הגבורה ע"ש טרומפלדור

לאחר קום המדינה, הוקם צבא ההגנה לישראל הוכן נוסח של שבועת אמונים על פיו נשבעים כל המגויסים החדשים לצה"ל:

"הנני נשבע ומתחייב בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סיג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".

כל מי שגדל בארץ הזו וחונך במערכת החינוך שלה חונך על דבריו של טרומפלדור. בכל שנה ציינו את י"א באדר, יום נפילת תל-חי, ובכל סיור וטיול בצפון התייצבנו מול אנדרטת הארי השואג. בכל המערכות הצבאיות שישראל השתתפה בהן, בין שנכפו עליה ובין ביוזמתה, התגלו גילויי גבורה עילאיים של מפקדים וחיילים שהקריבו חיים למען המשימה ולמען הצלת חבריהם.

ובכל זאת, בצד אמירתו ההרואית של טרומפלדור נזכור את אשר ציוונו אבותינו –

"העידותי בכם היום
את השמים ואת הארץ
החיים והמות נתתי לפניך
הברכה והקללה
ובחרת בחיים
למען תחיה אתה וזרעך"
– דברים ל, יט

—–

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן