על "ייבוש" מערך המילואים עוד נשלם בריבית

עצוב היה לקרוא את מכתבו של מפקד אוגדה 319, גם אם הוא הודלף בכוונה סביב דיוני התקציב (כך יש שטוענים…). הוא נכתב במסגרת סיכום הערכת מצב שביצע הרמטכ"ל אביב כוכבי לגבי כשירות מערך המילואים. השורה התחתונה קצרה ותכליתית "כשירות מערך המילואים היא לא טובה ואינה מספקת". הדברים הללו פורסמו חמישה ימים אחרי שצה"ל הודיע על ביטול תרגיל המפקדות הגדול שהיה אמור להתקיים בחודש ספטמבר, בהיקף של אלפי חיילי מילואים.

האמירה שמערך המילואים אינו כשיר דיו חריגה למדי. הצבא איננו רגיל "לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ…". אולם יש בה כדי לחשוף את העובדה שישנם במערכת מי שאינם שלמים עם דרכה של המערכת. הטענה בדבר אי-כשירות המערך אינה חדשה. מעלה אותה, במלוא חריפותה, מזה מספר שנים האלוף (מיל') יצחק בריק, אולם נראה כי זעקותיו נשמעות בחלל ריק ואינן זוכות לתגובה הראויה.

דרוש חישוב מחדש

הפעלת מערך המילואים יוצרת דילמה לא פשוטה. מחד, מערך המילואים הוא בסיס כוחו של צה"ל וגם הרמטכ"ל בסיכום אמר ש"אין מלחמה ללא מילואים". מאידך, במבצע "צוק איתן" נעשה שימוש מועט (אם בכלל) במערך המילואים, אם כי יש לציין שלא בוצע תימרון קרקעי נרחב.

השחיקה במעמדו של צה"ל כ"צבא העם" כוללת גם שחיקה במעמדו של מערך המילואים. כבר בשנת 2011 אמר ראש אכ"א, בישיבה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כי רק 10% מהחייבים בשירות מילואים אכן מבצעים שירות כזה. וכאן בולט הפער בין אלו המבצעים, והרבה, ימי מילואים, לבין אלה שאינם מבצעים כלל.
המחוקק ניסה להיטיב עם אנשי המילואים באמצעים כלכליים. זה אכן נחמד לקבל הנחה של 5% או הקלות ברישוי לנשק אבל, אם לומר את האמת, קצת נעלבתי כשקבלתי תלושי שי לרשת גדולה.

אכן, מודל צבא העם זקוק אף הוא לרענון. על פי נתוני הצבא שליש מהבנים ומלעלה מ-40% מהבנות אינם מתגייסים כלל לשירות סדיר. אין פלא שהדבר מחלחל גם לשירות המילואים.

להתאמן בכבוד, וכמו שצריך

יחד עם זאת אני מכיר את אנשי המילואים. אני עדיין חלק מהם. אם וכאשר תידרש פעולה צבאית – כולל תימרון קרקעי – הם יהיו הראשונים להתייצב ולהסתער. מה רוצים אנשי המילואים? כמובן שהם רוצים הכרה והערכה – במקומות העבודה, באוניברסיטאות ובכל מקום שבו הקריאה לשירות מהווה נטל מכביד.

אבל יותר מזה: הם רוצים להתאמן. וכשהם באים להתאמן הם רוצים מדריכים טובים ומכבדים, ציוד תקין ותנאים סבירים. לא יכול להיות מצב שבאותה אוגדה, שיש לכל מרכיביה אותה משימה, יש פערי ציוד בין הגדוד הסדיר לגדוד המילואים.

אין ספק שביטול האימונים וקיצוצי התקציב פוגעים במערך המילואים. ועל כך אנו עלולים לשלם מחיר כבד.

ולסיום, כפי שהערתי בתחילה, אינני יכול להשתחרר מהתחושה הלא נעימה שביטול התרגיל וההערה בדבר הכשירות הלקויה של מערך המילואים הם חלק מהמהלך שהצבא נוקט בו אחת לשנה, כאשר מגיעים דיוני התקציב, וכדי לעורר את המערכת האזרחית שלא לפגוע בתקציב ואולי אף להעלותו.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן