במלחמה כמו במלחמה: האם למדנו כבר לנהל תהליך קבלת החלטות?

משבר הקורונה חושף אותנו מדי יום לתהליכי קבלת ההחלטות, הן של הדרג המקצועי הממונה (משרד הבריאות) והן של הדרג המדיני הנבחר (ראש הממשלה, שר הבריאות, הממשלה, הקבינט והכנסת). מוקדם עדיין לבחון את התהליכים הללו, ועדיין לא ברור אם התהליכים יחקרו או יבדקו במסגרת של ועדת חקירה או ועדת בדיקה כלשהי. בהיבט ההיסטורי, ההיבט שאני חוקר אותו, אין לנו עדיין את ממד הזמן והפרספקטיבה לבחינת האירועים.

למלחמה בקורונה קדמו שתי מלחמות במהלך קיומה של מדינת ישראל, שהיו יכולות ללמד אותנו לנהל תהליך קבלת החלטות מסודר. השאלה היא האם מישהו למד, והאם מישהו יישם.

בין אגרנט לוינוגרד

בחודש יולי האחרון ציינו 14 שנים לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. אירועי מלחמה זו נבדקו על ידי ועדת בדיקה ממשלתית שהקימה ממשלתו של אהוד אולמרט – ועדת וינוגרד. ועדת וינוגרד זכתה לביקורת לא מעטה, לטעמי בעיקר משום שהיא החליטה לא לשלוח מכתבי אזהרה לממלאי תפקידים, הן בדרג המדיני הנבחר והן בדרג המקצועי המבצע.

כתוצאה מכך לא היה תהליך רשמי של "עריפת ראשים", אם כי הרמטכ"ל דן חלוץ התפטר עוד לפני שפורסם הדו"ח החלקי. שר הביטחון עמיר פרץ התפטר לאחר שהודח על ידי מפלגתו, ומפקדים בכירים כמו האלוף אודי אדם ותת אלוף גל הירש סיימו את תפקידם. אולם, המלצה ישירה להדיח בעל תפקיד, כפי שנעשה במקרה של דוד אלעזר בתום מלחמת יום הכיפורים או אריאל שרון בתום פרשת סברה ושתילה, לא הייתה בדו"ח הוועדה, למרות שהוטחה ביקורת נוקבת בממלאי תפקידים ובראשם ראש הממשלה.

אציין – וזו לטעמי נקודה חשובה – שבניגוד לוועדת אגרנט, ועדת וינוגרד לא ראתה הבדל בהתייחסות בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי. היא לא מצאה לנכון לתת מעין "חסינות" לדרג המדיני אשר, לשיטת ועדת אגרנט, עומד למשפט הציבור ולא למשפט של ועדת חקירה.

שרשרת של כשלים

הפרק החשוב לדעתי בדו"ח של ועדת וינוגרד נוגע לניתוח דרך קבלת ההחלטות, החל משלב ההחלטה בדבר היציאה למלחמה, עבור לניהולה וכלה בדרך לסיימה. אחרי שהוועדה מנתחת מהו התהליך הנכון של קבלת החלטות (סוגיה שאקדיש לה דיון נפרד) היא מסכמת את הכשלים בתהליך קבלת ההחלטות במלחמת לבנון השנייה.

וראו זה פלא: הניתוח הזה דומה, אם לא זהה, לניתוח שעשתה ועדת אגרנט 33 שנים לפני ועדת וינוגרד וועדת כהן, לחקר האירועים במחנות הפליטים, 25 שנים קודם לכן.

• למקבלי ההחלטות חסרה תשתית עובדתית (במלחמות מדובר על מודיעין)
• התשתית החסרה הן ברמת האיסוף של החומר והן ברמה של הניתוח וההערכה
• ההגדרה של המטרות והיעדים לקויה
• לא הוצגו די חלופות
• העדר קיומו של פלורליזם מחשבתי – התכנסות של מקבלי החלטות הן בדרג הנבחר והן בדרג המבצע לחשיבה קבוצתית (groupthinking או polythinking)
• העדר הלימה בין היעדים – במקרה של מלחמות – המדיניים למטרות הצבאיות (בחינת נשכחה האמירה של פון קלאוזביץ ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים")
• היעדר התייחסות למחיר של השגת התוצאה הרצויה

אני יודע שיש טענה כאילו מדובר בחכמה שלאחר מעשה (חל"ם) או חכמה בדיעבד. חברי ועדת וינוגרד היו ערים לטענה הזו. לכן הם הודיעו מראש שהם אינם מבקרים את טיב ההחלטה שהתקבלה אלא את תהליך קבלת ההחלטה. מסקנתם הייתה שככל שהתהליך שיתבצע יהיה נכון יותר, הסיכוי שתתקבל החלטה נכונה יותר הוא גבוה יותר.

ולימינו אלה, לא נותר אלא להציב במשוואה במקום "יעדים צבאיים" את המילים "יעדים בריאותיים" ולבחון: האם הדברים שנכתבו על ידי ועדת וינוגרד מתאימים?

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן