קבלת החלטות: כיצד מכריעים מהי ההחלטה הנכונה?

במאמר הקודם עסקנו בכשלים שעלו מדו"חות ועדת אגרנט ווינוגרד, והאופן הדי-מדהים שבו הם חוזרים על עצמם מאז ועד היום בזירות שונות. לבקשת הקהל נתייחס גם לצד החיובי – כיצד כן מקבלים החלטה נכונה? מהם התהליכים הרצויים? אם כך, חזרה לועדת וינוגרד, שסיכמה זאת באופן די ממצה.

עניין של חלופות

ועדת וינוגרד, שהוקמה לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה, עסקה בהרחבה בסוגית תהליכי קבלת ההחלטות. אזכיר שבראש הוועדה עמד השופט אליהו וינוגרד, וחבריה היו האלופים מנחם עינן, חיים נדל והפרופסורים יחזקאל דרור ורות גביזון. מדובר בצוות בעל ניסיון רב הן בתחום הצבאי, הן בתחום המשפטי והן בתחום הניהולי. הוועדה קבעה, כעיקרון, שהיא איננה מבקרת את ההחלטה שהתקבלה אלא את התהליך שבו התקבלה.

לדעת הוועדה מקבלי החלטות יכולים לטעות. אין דרך לדעת בוודאות מוחלטת שקיבלת את ההחלטה הנכונה, ולעולם אין ביטחון מלא לכך שהחלטה שמתקבלת היא גם טובה. במבחן התוצאה, קיימים כישלונות שמקורם, בין היתר, בתהליכי קבלת החלטות פגומים. אולם, תהליך נכון של קבלת החלטות יכול להגדיל את הסיכוי לכך שההחלטות שיתקבלו יהיו טובות יותר ונכונות יותר.

אשר על כן מן הראוי להביא כאן את ההצעה של ועדת וינוגרד לתהליך קבלת החלטות נכון, הצעה המבוססת על הספרות והמחקרים הרבים שעסקו בסוגיה זו.

אזכיר כאן שני חוקרים: ד"ר יהודה בן מאיר בספרו על קבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי טוען שבשעת משבר בטחוני נוהג צה"ל להציג למקבלי החלטות שלוש חלופות – לא להגיב כלל, להגיב תגובה מסיבית וקיצונית או להגיב תגובה מוגבלת. בדרך כלל בוחרים השרים באפשרות השלישית שהיא מעין אפשרות ביניים. גיורא איילנד מייעץ לשר המתנה לקבינט המדיני-בטחוני שלא להיצמד מיד לחלופה שמציע הצבא אלא לדרוש להעלות לדיון גם את החלופות שלא התקבלו.

לגזור ולשמור

אז מהו התהליך הנכון לדעת ועדת וינוגרד?

• היעדים והתכליות, והיחסים ביניהם, מובהרים היטב.
• ההחלטה מתקבלת על סמך תשתית עובדתית והערכות אמינות, מפורטות ומנומקות.
• מקבלי ההחלטה מכירים היטב את תמונת הרקע, ובכלל זה את ההיסטוריה של הנושא ואת האופן בו טופל בעבר.
• ההחלטה מתקבל על סמך שקילה זהירה של חלופות, ותוך התמודדות עם אלמנטים של חוסר-וודאות.
• מתקיימים בה תהליכים של יצירתיות בפיתוח חלופות נוספות.
• קיים פלורליזם מחשבתי, דהיינו משתתפים בתהליך בעלי ידע ודעה מגוונים.
• כאשר ההחלטה מיועדת להשיג מטרות ויעדים – המטרות ראויות, בהירות, וניתנות להשגה, והדרכים הננקטות יכולות להביא להשגתן ב"מחיר" (במובן הרחב) קביל.
• תכנית הפעולה עקבית, ומרכיביה מכוונים על-ידי הגיון מבצעי ומדיני אחד.
• ניתנת תשומת לב רבה לתוצאות אפשריות לא רצויות (למשל, באמצעות תרחישים שונים ומשחקי מחשבה).
• ננקטים צעדים כדי להבטיח תמיכה בהחלטה וביעדים שהיא מנסה להשיג למשך כל תקופת מימוש ההחלטה וביצועה.
• מקום שהדבר רלוונטי – הפעולה מוגדרת למסגרת זמן נתונה, ונבחנות הדרכים לסיומה.
• אם במתווה הפעולה המתוכננת ישם תרחישים של התפתחויות בלתי רצויות – המתווה כולל היערכות לצמצום סכנת התממשותם בצד היערכות למתן מענה אפקטיבי להם אם יתממשו.
• כאשר ביצוע החלטה הוא עניין של שיתוף פעולה מתמשך, ההחלטה מתקבלת מתוך שיח עם מי שאמור להפעילה (או עם מי שעלול להיפגע ממנה), ותוך כדי התאמת התכנית וההחלטה ליכולות הביצועיות.
• ניתנת תשומת רבה להתמודדות נכונה עם אי-וודאות, כגון חשיבה אופטימית ופסימית במקביל, ומנגנונים של התאמת ההחלטות לשינויים ולהתפתחויות.
• מי שאמור לבצע את התכניות היה שותף בעיצובן, למד אותן, תירגל אותן ונערך למימושן. שוב במיוחד כי יהיה שיח פתוח בין מי שמגבשים יחד תכנית פעולה, וכי תיווצר שפה משותפת שתאפשר שיח דינמי כזה.

דומה שכל המוסיף גורע…

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן