תפקידן האמיתי של ועדות חקירה

לאחרונה, כחודשיים לאחר האסון במירון בו איבדו את חייהם 45 אנשים, ולאחר שיח ציבורי ער המחפש אשמים, אישרה הממשלה את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית. כאשר מוסיפים לכך את חילוקי הדעות בקואליציה לגבי הקמת ועדת חקירה גם לפרשת הצוללות, ברור מדוע די באזכור המילים "ועדת חקירה" כדי שלפחות חלק מהציבור יזכה אותך בתשואות.

עם זאת, זה הזמן להזכיר לציבור משהו שכנראה כבר נשכח. תפקידה של ועדת חקירה הוא גם להגיע לחקר האמת ולמנוע הישנות מקרים דומים – לא רק "לערוף ראשים". ואם ברגע שאחד האחראים יאבד את משרתו נבוא כדי סיפוקנו, נפספס את המסקנות האמיתיות מוועדת החקירה – ואז נמצא את עצמנו שוב מתמודדים עם אסון דומה נורא. האם גם הפעם יסתפק הציבור במסקנות אישיות ויתעלם מהמסקנות המהותיות?

נדמה שלא הרבה השתנה מאז שנחקק בשנת 1968 חוק ועדות חקירה, וגם כיום אין עוררין על נחיצותו והשפעתו של מוסד זה. קיימים אמנם גופי בדיקה ובירור דומים כמו ועדת בדיקה ממשלתית, ועדת בדיקה פרלמנטרית או ועדת בירור, אבל ועדת החקירה הממלכתית היא החזקה מכולן בשל היותה עצמאית ובעלת סמכויות החקירה הנרחבות ביותר. עם זאת, חשוב לעשות הפרדה בין ההמלצות האישיות (פרסונליות) של הוועדה, שלרוב מיושמות לשמחת ההמונים, לעומת ההמלצות המערכתיות-מהותיות, שהן לרוב החשובות יותר כדי למנוע מקרים דומים – אך לצערי, אליהן לרוב לא מספיק מתייחסים….

לקריאת המשך המאמר שפרסמתי ב'כלכליסט' – לחצו כאן

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן