מי יגן על התקציב מפני צבא ההגנה לישראל?

לא רק שההתנהלות של צה"ל בנושא השכר (בעיקר מה שקרוי "תוספת הרמטכ"ל") נגועה באי-חוקיות, הנבחנת עתה בידי בג"ץ. אלא שאישור התקציב מצביע על חוסר רגישות מדהים ועל התעלמות מצרכיה – שלא לומר מצוקותיה של החברה הישראלית. זה נכון שצה"ל נאבק על כוח אדם איכותי אל מול האלטרנטיבה בשוק הפרטי, אך ניפוח תקציב הביטחון הוא לא הפתרון האמיתי.

שכר רופא מתמחה – 29.12 ₪ לשעה

איך מתקשרת הכותרת הזו לתקציב הביטחון שאושר השבוע בממשלה? היא קשורה בקשר הדוק כאשר אתה רואה שהפנסיה שיגיע אליה איש צבא קבע תגיע ל-19,000 ש"ח (כך על פי מירב ארלוזורוב, דה מארקר, 6.8.2021).

הסכום של שכר רופא מתמחה שנקבתי בו לעיל לקוח מתלוש שכר שהגיע לידי. השכר החודשי "נטו" שלו יהיה מחצית מהפנסיה האמורה, כאשר מחצית ממנו יושקעו בשכר דירה במקום קרוב ככל האפשר לבית החולים. שהרי איננו מצפים שהמתמחה ימתין שעתיים בפקקים עד שיגיע לתחילת המשמרת שלו.

לכאורה העיסוק בתקציב הביטחון הוא בתחום הפוליטי המובהק, ממנו נדרתי להתרחק במסגרת זו. אולם סוגית השליטה המוחלטת של צה"ל בתקציבו חוצה ממשלות ומפלגות פוליטיות. כולם – מימין ומשמאל, מרכינים ראש ונכנעים לדרישותיה של המערכת שאפילו איננה מוכנה לפתוח בפני הציבור בכלל ומשרד האוצר בפרט את ספרי החשבונות שלה, כפי שכל בעל עסק עושה כשמגיעה ביקורת של מס הכנסה.

בן גוריון שם נקודה

היה רק ראש ממשלה אחד בישראל, דוד בן גוריון, שהעז להורות לצבא לקצץ בתקציבו אל מול הצרכים החברתיים של המדינה. כשהרמטכ"ל, יגאל ידין, סרב, הראה לו בן גוריון את הדרך החוצה.

ההתנהלות של צה"ל בנושא התקציב בכלל והשכר בפרט מקוממים ומרגיזים ואני יכול רק לאחל לכל אחד מאנשי הקבע המאכלסים את מחנה הקריה שכאשר הוא יגיע, חס וחלילה, לחדר המיון של בית החולים איכילוב הסמוך, המתמחה שיקבל אותו לא יהיה אחרי 26 שעות עבודה…

כדי להבין את ההתנהלות בהקשר זה אין צורך להידרש לאקסלים ולטבלאות. די לעמוד מדי בוקר בשדרות שאול המלך, בחזית מוזיאון תל אביב. כשמביטים בתור הארוך של המכוניות (הרכב הצמוד) הממתין, דקות ארוכות, בכניסה לשער מחנה המטכ"ל, קל להבין עד כמה העסק מנופח ולא יעיל. מי שמגיע בשעות הבוקר, אחרי המתנה ארוכה ב"פקק", למתחם של מחנות גלילות רואה את אלפי המכוניות חונות בשדות כיון משגרשי החניה מלאים עד אפס מקום (ובכלל – מדוע מתעכב המעבר לנגב ומשחרר מאות דונמים לבניית דירות נוספות?).

הצבא יסביר את הצרכים בהתגברות האיומים ואולם אני מעז לומר שבין אלו שיפוטרו משירות הקבע (כפי שהצבא מצהיר שיעשה) יהיו יותר נגדים המשרתים בימ"חים מאשר פקידים המאכלסים את הקריה בתל אביב. יתרה מזו, אני מקשיב לדברים של יצחק בריק שהצבא רואה בו, כנראה, גורם טרדני, מעין קאטו הקורא תיגר על קרתגו. אולם המציאות שהוא מצביע עליה, בעיקר בכל הקשור לכוחות היבשה ולאנשי המילואים היא מציאות נכונה שאפילו הרמטכ"ל הודה בה.

את מצוקת כוח האדם צריך לפתור מהשורש

ואחר זאת אני חייב להצביע על נקודת זכות לצבא, ועל טיעון שיכול הצבא להעלות, ואולי הוא מעלה, אולם בשל העדר השקיפות איננו שומעים על כך.

האמת היא שצה"ל נאבק על כוח האדם שלו. כאן אנו מגיעים ל"פיל שבחדר": האם צה"ל הוא עדיין צבא העם, או שעל הביטוי הזה אבד הכלח?

צה"ל של היום שהפך למעצמה טכנולוגית נאבק על כוח אדם איכותי אל מול תעשיית ההיי-טק הפורחת. גם השכר הגבוה שמוצע לחלק מהמשרתים אינו יכול להתמודד, התמודדות הוגנת, מול מה שמוצע היום בתעשייה העילית ולא רק בשכר ובהטבות הנלוות אלא ואולי בעיקר – הסיכוי להיות שותפים ל"אקזיט" ולהפוך למיליונרים בגיל צעיר.

לכן מובן מדוע נתוני הגיוס מצביעים על כך שרק שני שלישים מהבנים חייבי הגיוס מתגייסים, וקצת יותר ממחצית הבנות. מובן מדוע מוכפל מספר המשתחררים מגיוס על בסיס נפשי, ומדוע אמר סגן הרמטכ"ל שאנו קרובים לסף התחתון בכל הקשור לצרכים בכוח אדם (ואנא – נא לא להפיל את כל הכשל על החרדים והערבים, זה קל מדי ומהווה התחמקות מהבעיה האמיתית).

אלא שגם במקרה זה פוגע חוסר השקיפות בצה"ל. אילו היה הנושא מובא לדיון ציבורי אולי היו נמצאים פתרונות יצירתיים וסדר העדיפויות היה משתנה. אלא שצה"ל, מסיבותיו שלו, איננו מתמודד עם המצב ואילו הדרג המדיני מרכין ראשו בפני הצבא שיש לו מדינה…

---

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן