בלוז לחופש הגדול

אני קורא לראשי מפלגות האופוזיציה להכריז שעבורם אין פגרת כנסת. אנא יציבו 56 כסאות, כמספר חברי האופוזיציה, בכיכר החטופים מול מוזיאון תל אביב, ישבו שם יום יום, יפגשו עם משפחות החטופים, יבקרו בבתי המשפחות השכולות, בבתי החולים אצל הפצועים ובאגפי השיקום הפיזי והנפשי. תוך כדי הישיבות יקיימו דיונים על "היום שאחרי", דיונים שהממשלה והקואליציה נמנעות מלקיים. למרות המחלוקות האידיאולוגיות והאישיות יכולים אלה שהקימו את ממשלת השינוי לנסות לגבש הסכמות בכל הקשור לשיקום אזור האסון שנקרא מדינת ישראל.

קשה, אם לא בלתי אפשרי, לכרוך בנשימה אחת את סרטו המכונן של רנן שור "בלוז לחופש הגדול" עם ההחלטה השערורייתית של הכנסת שלא לבטל את הפגרה ולצאת לחופשה ארוכה שתסתיים באוקטובר 2024. הסרט נעשה על רקע מערכה צבאית ארוכה – מלחמת ההתשה – שמדינת ישראל וצה"ל הכירו בה כמלחמה אחרי 32 שנים. אז כמו היום היו רבים וטובים מגויסים וחלקם ישבו במעוזים על גדות התעלה. היציאה לחופשה הייתה מצרך נדיר, התסכול היה רב ותמונות הנופלים כיסו את העמודים הראשונים של העיתונים.

העובדה שלא תהיה כנסת כמעט 4 חודשים היא שערורייתית. בזמן שחברי הכנסת יהיו בחופשה ימשיכו להיות  בעזה 120 חטופים שחלקם אינם בחיים. עשרות אלפי חיילים בסדיר, קבע ומילואים ימשיכו להיות עסוקים במלחמה בלתי נגמרת שאיש אינו יודע את מטרותיה. עשרות אלפי מפונים ימשיכו לשהות מחוץ לבתיהם. לחלקם אין בתים שיוכלו לחזור אליהם. בבתי החולים מצויים עשרות פצועים כך גם באגפי השיקום הפיזי והנפשי.

אני בטוח שאם תידרש ביזת כספים נוספת למטרות שימור הקואליציה או העברת חוקי ג'ובים וחבלה במערכת המשפטית יכונסו הוועדות המתאימות ואולי המליאה כדי לבצע את המהלכים הללו. אבל ספק אם תקודם סוגית הגיוס או יקודמו הניסיונות לשקם את החורבן בעוטף עזה ובצפון, וספק אם יקודמו ההוראות המתאימות לשיפוי העסקים שקרסו, או העברות הכספים לסטודנטים ואנשי המילואים.

בהינתן שאלו פני הדברים, ראשי האופוזיציה אינם יכולים להביט מהצד בחוסר מעש. חלקם כבר הצטרפו להפגנות וטוב שכך. אבל זה לא מספיק. כאשר הכנסת שובתת צריך לקיים כנסת אלטרנטיבית ולעבוד, כי למרבה הצער יש הרבה עבודה וצרכי עם ישראל גדולים.