קע"ר – קצין עזה ראשי

צה"ל הודיע על יצירת תפקיד חדש, קצין בדרגת תת אלוף שיהיה אחראי על הפעילות ההומניטרית בעזה. תפקידו של הקצין יהיה לתכלל את המאמצים ההומניטריים ברצועה ותיאום עם הקהילה הבינלאומית כדי להמשיך במלחמה בחמאס (28.8.2024, ynet).

למי שהדברים אינם ברורים, מדובר בצעד הראשון לקראת הקמת ממשל צבאי בעזה.

אני למד זאת מההיסטוריה. כן, רבותי ההיסטוריה חוזרת, כפי ששרה יפה ירקוני, למילותיו של חיים חפר. המינוי הזה מחזיר אותי 57 שנים לאחור ל-11 ביוני 1967 ולישיבת הממשלה הראשונה אחרי שהסתיימה מלחמת ששת הימים בניצחון גדול.

אחרי הפתיחה החגיגית של ראש הממשלה לוי אשכול והרמטכ"ל יצחק רבין החלה הממשלה לדון בעתידה של ירושלים שאוחדה יחדיו.

שר הפנים, מ.א. שפירא ציטט מדבריו של האלוף חיים הרצוג ששימש, הלכה למעשה כמושל הצבאי הראשון של הגדה המערבית:

          "הוא (אלוף הרצוג – מ.ג.) אמר לי שהמצב בעיר העתיקה דורש קבלת איזה שהוא סידור, אחרת עלולים להגיע לקטסטרופה".

מיד בהמשך הביא שר המשפטים לאישור את החלטה הבאה:

          "ביחס לירושלים יש צורך בקיום ממשל צבאי במשך זמן ניכר…".

למעשה, הממשל הצבאי, פעל עד לחקיקת התיקון לפקודת סדרי השלטון המשפט, שאיפשר לממשלה להחיל את החוק הישראלי על ירושלים, תוך הימנעות מהשימוש במילה סיפוח.

בהמשך הוסיף ראש הממשלה:

          "את ירושלים אנחנו ודאי נחזיק על הערבים שיש בתוכה, ובמידה ואנחנו נכנסים מהר ככל האפשר לחיים נורמליים זה יותר טוב".

וסיכם ראש הממשלה:

          "אף אחד אינו מתנגד שנדאג לירושלים כולה מבחינת השירותים, ננקה אותה, נדאג לחשמל ולמים".

כך החל הממשל הצבאי בירושלים עד שהעיר חוברה לה יחדיו בדבר חקיקה. פורמלית העיר היא עיר אחת האמנם?!

ערביי מזרח ירושלים אינם מצביעים בבחירות המוניציפליות, האם אין בכך משום הודאה מפורשת בכך שהם אינם מכירים הלכה למעשה באיחוד?

ובכל זאת יש הבדלים אז והיום. אז טיפלה בממשלה (כן, הממשלה!) בסוגית המים של מזרח ירושלים. לתפקיד המושל הוצע לא פחות ולא אחר מאשר אלוף, לימים נשיא מדינת ישראל. המינוי של קצין עזה ראשי יחד עם ההתעקשות על השארות בציר פילדלפי מרמזים על הרצון "להשתקע" בעזה. בחוכמתו כי רבה "ויתר"  אנואר סאדאת למנחם בגין על השליטה בעזה. מאז ידענו רק מרורים. שקיעה בעזה תהיה דומה לשקיעה בבוץ הלבנוני שנמשכה 18 שנים ולשקיעה במרבית שטחי הגדר המערבית הנמשכת כבר 57 שנים והיום היא זירת מלחמה לכל דבר וענין.

עצם המינוי וההערכות של צה"ל לטפל בנושאים אזרחיים בעזה (כמו הצורך לטפל בחיסון כנגד פוליו) נעשים ללא קביעת אסטרטגיה לאומית וללא דיון בשאלת "היום שאחרי". הם מבטיחים  שנים ארוכות של מערכות בלתי פוסקות וסיבובי קרבות שביניהם תקופות רגיעה ארוכות או קצרות לפי העניין. איש איננו מקיים דיון בשאלה מה ישראל רוצה לעשות לגבי עזה, ולכן מתמנה קצין ואחריו תוקם מפקדה ולבסוף ייקבע תקן של אלוף, וכך יונצח כממשל הצבאי בעזה שיצריך את ישראל לטיפול הומניטרי עוד לפני שסיימה את הטיפול ההומניטרי במשפחות החללים, החטופים, הפצועים ואלפי מפונים.