מבצע "נחשון": כשההגנה עלתה להתקפה

המהפך במערכה על עצמאות ישראל חל בחודש אפריל 1948. ימים ספורים לפני חג הפסח וכחודש ימים לפני הכרזת העצמאות, יצא לדרך מבצע "נחשון" – מבצע ששינה לחלוטין את פני המלחמה שהתחוללה בארץ ישראל באותם ימים.

חודש מרץ 1948 היה אחד הקשים, אם לא הקשה ביותר במלחמת העצמאות. לא בכדי הוא כונה "מרץ השחור" או "חודש הדמים". שתי שיירות ניסו לעשות דרכן לירושלים הנצורה ולא הצליחו: שיירת נבי דניאל, בה נמנו 15 הרוגים וכ-40 פצועים; שיירת חולדה, בה נמנו 22 הרוגים וכ-16 פצועים; ובגליל שיירת יחיעם, שבה נספו 46 לוחמים. הוסיפו לכך את הפיצוץ במשרדי הסוכנות בירושלים, ותמצאו כי בפעולות אלו נמנו 95 חללים ועשרות פצועים.

פרט לירושלים הנצורה היו עוד ישובים מנותקים, והשליטה בדרכים הייתה שליטה ערבית כמעט מוחלטת. מצב הרוח הלאומי היה בשפל, והחשש הגדול מכל היה כי בהעדר הספקה עלולה ירושלים ליפול. לכך יש להוסיף את ההסתבכות המדינית, שכן ארצות הברית חזרה בה מתכנית החלוקה והציעה פתרונות אחרים שלא כללו את עצמאותה של המדינה היהודית עם סיום המנדט הבריטי.

גבירותיי ורבותיי, מהפך

ב-31 במרץ 1948 התכנסו ראשי ההגנה בביתו של בן גוריון והודיעו לו כי הצליחו לגייס את הכוח העברי הגדול ביותר עד כה: 400 חיילים. באותו ערב קיבל בן גוריון החלטה גורלית לרכז למערכה על פריצת הדרך לירושלים 1,500 חיילים. ראשי הצבא התנגדו משום שמדובר היה בדילול הכוחות ממקומות אחרים בארץ, עד כדי סיכון של אותן חזיתות אחרות.

תגובתו של בן גוריון הייתה: "לערבים היה חשבון נכון: הכנעת ירושלים היהודית, כיבושה או החרבתה, ינחיתו מכה אנושה ואולי מכת מות, לישוב היהודי, וישברו את רצון היהודים ואת יכולתם לעמוד בפני תוקפנות ערבית". בן גוריון כינה את ירושלים "נשמתה של המדינה היהודית".

כך יצא לדרך מבצע נחשון. זו הייתה הפעם הראשונה שננקטה יוזמה התקפית, והפעם הראשונה בה הופעל כוח חטיבתי אשר פעל באמצעות שלושה גדודים במערכה אחת. ערב היציאה לקרב הגיעו לארץ, במבצעים נועזים – בדרך האוויר ובים, כלי נשק נוספים שאפשרו לצייד את הכוחות שהצטברו.

עוד לפני שהחל המבצע עצמו נכבש הקסטל ופוצצה מפקדתו של חסן סלמה ביפו. בלילה שבין ה-5 ל-6 באפריל נכבשו אתרים שחלשו על דרכי השיירות לירושלים, ובאותו יום יצאה והגיעה לירושלים שיירה ובה 60 מכוניות – הראשונה מזה 10 ימים. שלוש שיירות נוספות עלו לירושלים בתקופת המבצע. ביום 20 באפריל נסע דוד בן גוריון במשוריין הראשון בשיירה שעלתה לירושלים אחרי שהתעלם מאזהרות שהעבירו לו ראשי הצבא בדבר הסכנה הצפויה לו.

מדיני וצבאי: הסדר הנכון

ההצלחות במבצע נחשון בתוספת מותו של מפקד הכוחות הערבים עבד אל קאדר אל חוסייני מאש אנשיו אפשרה את פתיחת הדרך לירושלים. במקביל התקיימה באותם ימים המערכה של משמר העמק, אשר עמדה בגבורה מול כוחות ההצלה של אל-קאוקג'י. הישגם אלו סימנו את המהפך במערכה: במהלך חודש אפריל נכבשו הערים המעורבות בגליל – טבריה, צפת, עכו וחיפה, ונפתחו מרבית צירי התנועה גרמו לניתוק הישובים.

אין ספק שהצלחות חודש אפריל 1948 חזקו את הכרתו של בן גוריון שיש להביא להכרזה על הקמת המדינה ביום המיועד לסיום המנדט הבריטי. בסיומו של מבצע נחשון אמר יגאל ידין שפרט למשמעויות הצבאיות הוא הביא לשיפור במורל ובכוח העמידה של הציבור.

אך מעל לכל יש תובנה אחת המתבקשת ממבצע זה, והיא נוגעת ליחס בין דרג צבאי לדרג מדיני – ההחלטה בדבר היעדים והמטרות של הפעולה הצבאית נקבעה על ידי הדרג המדיני, ומשקבע בן גוריון את היעד של הצלת ירושלים כיעד מדיני ראשון הוא הכתיב בכך את בחירת החלופה הצבאית תוך קביעת סדר עדיפויות ונטילת סיכונים משמעותיים. גם במקרה זה נכונה האמירה שלפיה "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" (קארל פון קלאוזביץ).

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן