"מתים מעייפות": אין מוצדקת יותר ממחאת הרופאים המתמחים

קראתי לאחרונה שעוד רופא מתמחה היה מעורב בתאונת דרכים אחרי משמרת. הואיל ולפני כמה שבועות זה קרה גם לבת שלי, אחרי משמרת של 26 שעות, החלטתי שאינני יכול לעבור לסדר היום.

מחאת הרופאים והמתמתחים היא מחאה מוצדקת מאין כמותה. מדובר בעניין של חיים ומוות בכל כך הרבה אספקטים, שכלל לא ברור מדוע היינו צריכים לחכות עד שתפרוץ מגיפה עולמית כדי לתת את הדעת למתכונת הבלתי נסבלת של שגרת העבודה הרפואית בבתי החולים בישראל.

מלחמת התשה – תרתי משמע

לפני 50 שנים השתוללה בסיני מלחמת ההתשה – מלחמת 1,000 הימים, שהסתיימה באוגוסט 1970.

הייתי אז נהג הובלה כבדה בבסיס ההובלה ברפידים. זה היה בטרם יצאתי לקורס קצינים. אז, חדור "רוח קרב", בחרתי להיות נהג הובלה כבדה ולהיות ברפידים. החבר'ה ישבו במוצבים ואנחנו נהגנו, חלק מהזמן תחת אש.

אלא שמרכז ההובלה של צה"ל, שאליו השתייכתי, דאג לחייליו-נהגיו. הפקודות היו ברורות: 7 שעות שינה, אין חריגות ואין יוצאים מהכלל. לעיתים היו המפקדים "הקרביים" עומדים וממתינים שהנהג יישן ויחליף כוח. פקודה היא פקודה, אפילו תחת אש.

מי שמונה להיות מפקד האוגדה בסיני, האלוף שלמה להט (צ'יץ), הקפיד על קלה כחמורה והצליח להפחית את מספר תאונות הדרכים בסיני.

מכל מקום – אנחנו הנהגים קבלנו 7 שעות שינה. היינו הראשונים שקבלו מזרני גומאוויר בצה"ל, ובכל פעם שהיינו חוזרים ממשימה היו ממתינים לנו במטבח עם שתיה וארוחה.

חלפו 50 שנים. אני כבר לא בחזית. אבל הבת שלי, הסטאז'רית, וחבריה המתמחים פועלים בתנאים יותר גרועים מאלו שאנחנו פעלנו אז. לפני מספר ימים הוחלט בצה"ל להעלות את מספר שעות השינה המנדטוריות של חייל מ-6 ל-7 שעות בלילה.

כמה שעות ישנים הרופאים בין משמרת למשמרת?

כל הארץ חזית, כל העם צבא

אז נדרתי לעצמי שלא לעסוק בהיבטים הפוליטיים, ויש לי גם ניגוד עניינים מובנה כי אני דואג לבת שלי. אבל אני שואל בכל זאת: כמה אנשים ימותו, וכמה אנשים יפגעו קשות כאשר יטפל בהם מתמחה או סטאז'ר אחרי 26 שעות של עבודה בלתי פוסקת?

האם האנשים שהתיישבו על הכסאות שם במשרדי הממשלה ערים למצב הזה? האם מפקדי לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי היו מוכנים לצאת לקרב עם חיילים שלא ישנו 26 שעות? הם אמיר אשל ,שמונה להיות מנכ"ל משרד הביטחון, היה מוכן לשלוח את טייסיו למשימה כלשהי בלי שעות שינה?

אני מאוד מקווה שהם לא יהיו אטומים לגמרי למה שקורה שם בבתי החולים ואני מקווה שהם יבינו שהחזית הזו, שהצוותים הרפואיים ניצבים בהם היא לא פחות קשה ולא פחות מסוכנת מהחזית הצפונית או החזית בעזה ושמגיע להם – למתמחים – שעות שינה ומנוחה לפחות כמו לחיילי צה"ל.

אני כבר לא מדבר כלל על נושא השכר – תלוש המשכורת של הסטאז'ר או המתמחה הוא עלבון לאנושות ופגיעה קשה בכבוד האדם. זו תעודת עניות למדינה הרואה עצמה כמתקדמת, ובפועל היא מדינת עולם שלישי בהיבט הזה.

ועיקר שכחתי: אם אתם חושבים שמדובר באמת במשמרת של 26 שעות, אתם טועים. כי אם בשעה ה-26 מגיע חולה חדש אז מקבלים אותו, וגולשים לשעה ה-27 וה-28 או ה-29… ואל תגידו לי שאני הוזה. גם זה קרה לבת שלי השבוע.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן