מוטי גלוסקה: מאופרה לניגון שקט

"השמדת הכור בסוריה הייתה קשורה קשר עמוק לשייכות שלנו ולמחויבות לעתיד של המדינה והעם שלנו. אנחנו לא היינו הסיפור. יש דברים שגדולים מכולנו"

כך כתב אליעזר שקדי, מי שהיה מפקד חיל האוויר בעת הפצצת הכור הסורי בדיר א-זור, בספרו 'למה – מי זה מייקל?'.

מה בין אופרה לניגון שקט?

בעידן של תחושת "חמיצות" בעקבות חלק מתהליכי קבלת ההחלטות, מן הראוי לבחון שתי החלטות מוצלחות שקיבלו שני ראשי ממשלה, שונים זה מזה באישיותם, אופיים ומנהיגותם. מוטי גלוסקה חוזר לשני הפצצות שקרו בעיראק ובסוריה – בהפרש של 26 שנה.

ב-7 ביוני תקף חיל האוויר והשמיד את הכור הגרעיני העיראקי באוסיראק במבצע "אופרה" – בשנת 1981. 26 שנה לאחר מכן, בלילה שבין ה-6 ל-7 בספטמבר 2007, תקף חיל האוויר והשמיד את הכור הסורי בדיר א-זור – במבצע שנקרא "ניגון שקט". שני ראשי ממשלה ושתי החלטות, מנחם בגין ואהוד אולמרט.

אמנם, בצד המנהיגים ניצבים יועצים הן מהדרג המדיני והן מהדרג הצבאי וההחלטות אמורות להתקבל בפורומים המתאימים ועל פי נהלים חוקיים – אך בסופו של יום, ההחלטה הסופית נתונה בידיו של המנהיג. הוא אמור להתחבט עם עצמו ולהחליט אם לבצע או לא, כשהוא מבין שבכל החלטה טמונים זרעים של הצלחה אך קיים גם סיכון משמעותי לכישלון – בעיקר כזה שיגבה מחיר בחיי אדם. זהו כובד האחריות שרובץ על כל מנהיג באשר הוא, אף אפשר לומר שעל ראש ממשלת ישראל ישנו משקל כבד באופן מיוחד.

מוטי גלוסקה על אז והיום

נושא הגרעין האירני מצוי כיום בראש סדר העדיפויות גם של הממשל האמריקאי ובוודאי של מדינת ישראל – כשהוא מוגדר כאיום הקיומי הרציני ביותר על מדינת ישראל.

בעבר עמדה על הפרק שאלת תקיפת הכור הגרעיני האירני, ונטען כי בהכנות לתקיפה של הכור הושקעו 11 מיליארד ש"ח. עוד נטען כי ראשי מערכת הביטחון ובהם ראש המוסד (דגן) ראש השב"כ (דיסקין) והרמטכ"ל (אשכנזי) התנגדו ליוזמה – שביקשו (לכאורה) לנקוט בנימין נתניהו ואהוד ברק.

יש כמובן הבדל מובהק בין תקיפה באיראן לבין התקיפות בעיראק ובסוריה, ויש ספק אם ישראל יכולה לבצע תקיפה כזו ללא גיבוי וללא שותפות עם המעצמות כולן וארצות הברית בפרט. יחד עם זאת, שאלת תקיפה אפשרית של הכור האיראני במסגרת כזו או אחרת, עדיין מצויה על הפרק למרות מהלכיה של ארצות הברית בניסיון לחזור להסכם הגרעין מול איראן.

ההיבטים השונים של הפעולה

מי שבוחן בראיה היסטורית את שתי הפעולות, בעיראק ובסוריה, יכול לסקור את הנושא ממספר היבטים –

• ההיבט המודיעיני – השגת המידע, אישורו והשפעתו על תהליך קבלת ההחלטות.
• ההיבט המקצועי מבחינת הכור – מצב הכור, היכולת ליצר איום גרעיני, כור "חם" והסיכונים בתקיפתו.
• ההיבט האישי של המבצעים – מפקדי הצבא (רמטכ"ל, מח"א, ראש אמ"ן), המבצעים (טייסים ומפקדיהם), ראש המוסד.
• ההנהגה הפוליטית – ראשי הממשלה, חברי הממשלה, ראשי האופוזיציה, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ואלו שלא היו בהנהגה (דיין, ויצמן, בעת תקיפה הכור העיראקי).

מוטי גלוסקה חוזר למקבלי ההחלטות: מנחם בגין ואהוד אולמרט קיבלו בהפרש של 24 שנים החלטות בדבר יציאה למלחמה. בגין, יצא למלחמת לבנון הראשונה ואולמרט למלחמת לבנון השנייה. שתי ההחלטות "זכו" לביקורות נוקבות – כאשר הן נתפסו כבלתי מוצלחות. מלחמת לבנון הראשונה זכורה בעיקר בשל מה שאירע בערב ראש השנה תשמ"ג – הטבח במחנות הפליטים סברא ושתילה. ומלחמת לבנון השנייה הוגדרה על-ידי ועדת וינוגרד כ"החמצה", למרות שמזה 15 שנים שורר שקט בגזרה הצפונית. שתי ההחלטות הללו יכולות להוות בסיס להשוואה אך במסגרת אחרת ולא במסגרת דיון זה.

דיון זה יעסוק בהשוואה בין תהליכי קבלת ההחלטות של שני המנהיגים בקשר להפצצת הכור העיראקי (בגין) והכור הסורי (אולמרט).

במסגרת הזו נבדוק את תהלך קבלת ההחלטות לאו דווקא במבחן התוצאה (למרות שבשני המקרים מדובר בהצלחה) אלא במבחן התהליך – האם תהליך קבלת ההחלטות היה נכון בעיקר כשמדובר בתהליך שבוצע במצב של חוסר ודאות ובתנאי סיכון גבוהים. מכאן שעל המנהיגים היה לבחון את הצורך בביצוע הפעולה לאור הסיכויים והסיכונים.

המרכיבים העיקריים של תהליך קבלת ההחלטות:

• מודיעין – גם צבאי וגם מדיני.
• בחינת המטרות והיעדים.
• בחינת החלופות (מדיניות וצבאיות).
• ישימות החלופות.
• הכנות צבאיות.
• הכנות מדיניות בניית קואליציות הן במישור הפנימי (קואליציה/אופוזיציה) והן במישור הבינלאומי.

 

מוטי גלוסקה עושה זום אין על המנהיגים

מנחם בגין

יליד ברסט-ליטובסק, איבד את הוריו בשואה. עובדה שהשפיעה על מנהיגותו בכלל ועל ההחלטה הספציפית בהקשר לכור בפרט. מנהיג בית"ר בפולין מגיל צעיר, היה בין אלו שהתעמתו עם ז'בוטינסקי, גורש לגולאג, שוחרר והיה חייל בצבא הפולני (צבא אנדרס) ממנו ערק כשהגיע לארץ ומונה כמפקד האצ"ל.
מנהיג תנועת החירות במשך כל מערכות בחירות כשב-1977 הפך לראש ממשלה. קודם לכן שימש כשר בממשלת האחדות הלאומית במלחמת ששת הימים. החלטתו הקריטית הראשונה – קידום הסכם השלום עם מצרים, תוך ויתור על כל שטחי סיני והורדת ישובים, בניגוד לאידיאולוגיה שלו. לאחר מכן אחראי לתקיפת הכור העיראקי (בהמשך) ולפתיחת מלחמת לבנון הראשונה.

אהוד אולמרט

צבר, יליד מבצר שוני, לימים נחלת ז'בוטינסקי שהתמזגה לבנימינה. אביו היה חבר כנסת מטעם תנועת החרות. היה מראשי אגודת הסטודנטים מטעם חירות והתעמת עם מנחם בגין, בועידת תנועת החירות, עד כדי קריאה להתפטרותו. שימש כעורך דין פעיל. חבר כנסת משנת 1978 ושר משנת 1988 בממשלת יצחק שמיר. לאחר מכן שימש כראש עירית ירושלים אחרי שניצח את טדי קולק. פרש עם שרון מהליכוד לקדימה, מונה להיות מ"מ ראש הממשלה ושר התמ"ת. עם מחלתו של שרון הפך לראש ממשלה בינואר 2006. החלטה קריטית ראשונה – מלחמת לבנון השנייה, הפצצת הכור הסורי ולאחר מכן – קידום מו"מ עם הפלסטינאים.
בעת הפצצת הכור העיראקי היה בגין בן 68 ותיק במנהיגות, ובעת הפצצת הכור הסורי היה אולמרט בן 62 צעיר במנהיגות. שניהם היו ותיקים בעשייה פוליטית.

9 הבדלים בין עיראק לסוריה (עיראק מימין סוריה משמאל)

1. מרחק גדול – קטן יחסית
2. מודיעין אחר – מודיעין מודרני
3. הכול גלוי לעולם – הכל סודי
4. מנהיג עיראקי מתרברב ומתפאר – מנהיג סורי שומר סוד
5. אין יכולת תקיפה לישראל – יכולת לתקוף את העורף הישראלי
6. עיראק במלחמה מול איראן – סוריה במלחמה מול המורדים
7. ישראל אחרי הסכם שלום – ישראל אחרי מלחמת לבנון
8. אירופה כולה עם עיראק – אירופה לא יודעת כלום
9. אמריקה לא שותפה – אמריקה שותפה במידע ומסכימה בשתיקה

עוד קצת מידע על המנהיגים – מאת מוטי גלוסקה

מנחם בגין

• ערב בחירות ביוני 1981.
• אחרי הסכם שלום עם מצרים.
• ממשלה בלי דיין וויצמן.
• בגין שר ביטחון ומרדכי ציפורי סגן.
• האישיות הצבאית בממשלה – אריק שרון.
• הצבא – רמטכ"ל – רפול, מח"א – עברי, ראש אמ"ן – שגיא. מוסד – חופי (חקה).
• בריאותית בגין אחרי התקף לב.
• מחליט לא לשתף את אמריקה.

אהוד אולמרט

• ראש ממשלה מוכה ומבוקר אחרי מלחמת לבנון השנייה.
• בין דו"ח וינוגרד הראשון לדו"ח וינוגרד הסופי.
• שר ביטחון – ברק מחליף את פרץ.
• מ"מ ראש ממשלה ושרת חוץ – ציפי ליבני.
• רמטכ"ל – גבי אשכנזי – צריך לשקם את הצבא – אשד נחלים.
• מח"א – שקדי; ראש אמ"ן – ידלין; מוסד – מאיר דגן.
• משתף את הממשל במידע, מבקש מבוש לפעול, בוש מסרב, מבקש מבוש לא לפעול דיפלומטית, בוש מסכים.

בזירה המקומית

• בממשלת בגין – שרון, הרמטכ"ל וראש המוסד – תומכים. ראש אמ"ן מתנגד. עזר ויצמן מתנגד באופן תקיף וצעקני.
• בממשלת אולמרט – שר הביטחון תומך (אחרי היסוס), הרמטכ"ל תומך (אחרי ששוכנע שיש לבצע מהאוויר), ראש אמ"ן תומך (ידלין שהיה טייס בתקיפת הכור העיראקי), מח"א (שקדי) מבטיח ביצוע.

הרצאתו של מוטי גלוסקה, חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה. להזמנת הרצאה השאירו פרטים בטופס למטה.