נדמה שראוי להזכיר לציבור משהו שכנראה כבר נשכח: תפקידן של ועדות חקירה הוא גם להגיע לחקר האמת ולמנוע הישנות מקרים דומים – ולא רק "לערוף ראשים". מאמר שכתבתי ופורסם ב'כלכליסט'...

כשדוד בן גוריון סיים את כהונתו הוא הזדרז לארוז את חפציו ולעזוב לשדה בוקר, מימן את ההעברה ואף הצטרף לעבודה במקום. כל קשר לימינו מקרי בהחלט... להלן הדברים שכתב.

מדינת ישראל אין רגע דל. אלו לא רק מילים של שיר, זו מציאות יומיומית. הזמן הולך וחולף לו מאז מהאסון הנורא שבו נקטלו 45 אנשים באסון הר מירון ונקלענו לסבב לחימה בעזה. במקביל התרחשו אירועי אלימות קשים בערים המעורבות, ואז ממשלה נפלה – וחדשה קמה. בינתיים, משפחות ההרוגים מחכות לבירור האמת ואנו עדיין לא יודעים כיצד נמנע את האסון הבא, מבלי לדעת מה קרה בקודם. עתה חלה התפתחות חשובה, וכאן המקום להזכיר לוועדה שאנו מקווים שתקום: "עריפת ראשים" אינה התפקיד שלכם. אז מה כן?

חודש יוני הוא חודש עמוס אירועים בהיסטוריה של העולם בכלל, ושל מדינת ישראל בפרט. לא ניתן, כמובן, להתייחס לכולם תחת כותרת אחת, לכן אתמקד אפוא בשלושה ימים: החמישי, השישי והשביעי ביוני.

האם עידן המילואים הגיע אל קיצו? האם התפרקה לחלוטין התפיסה לפיה הסדיר יחזיק את הקו בפרוץ מלחמה עד גיוס המילואים? הרמטכ"ל כוכבי אומר אמנם דברים ברורים אך גישתו והמדיניות שבה הוא נוקט מעידים כי נטיית לבו להטיל את מעמסת הלחימה העיקרית על הצבא הסדיר. אני חושב שהגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולקיים דיון מעמיק ופתוח על נחיצות מערך המילואים, בראש ובראשונה מתוך בירור האם צה"ל הוא עדיין צבא העם.