ב-14 במרץ 1982, 49 שנים לאחר רצח ארלוזורוב וכמעט בדיוק לפני 38 שנים מהיום, החליטה הממשלה דאז על פי הצעתו של מנחם בגין להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר האירוע. בגין התיר לפרסם באופן חריג את הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה ובו התחייבותו לעשות צדק עם המעורבים בפרשה.

"טוב למות בעד ארצנו" אמר יוסף טרומפלדור לפני 100 שנים בקרב תל-חי. אמרה זו הפכה למיתוס עליו התחנכו דורות של נערים ונערות עוד בטרם הפכו ללוחמים. עם הנהנה, הנאה מוזרה יש לומר, "לשחוט פרות קדושות", היו בשנות ה-60' מי שניסו לפקפק במיתוס, ולטעון כי טרומפלדור לא ידע עברית ולכן ספק אם אמר את המילים הללו. האמת כמובן שונה בתכלית.

מהו תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית? האם המוסר והערכים משחקים תפקיד בבואה לבחון התנהלות וקבלת החלטות באירוע כזה או אחר? יש מי שטוען כי תפקידן של ועדות חקירה נוגע בראש ובראשונה לפן המקצועי והטכני של קבלת החלטות באירוע מסוים - מה תפקידו של מן-דהוא, והאם הוא ביצע אותו נאמנה. בדו"ח ועדת אגרנט, למשל, הפרידו בין החלטות הדרג הצבאי לדרג המדיני, ודנו אותם למעשה בכלים שונים. שונה לגמרי הייתה הרוח שעלתה מדו"ח ועדת כַּהַן "לחקירת האירועים במחנות הפליטים בבירות", שהוגש לממשלה לפני 37 שנים (7.2.1983).

נתוני גיוס החרדים התבררו כבלוף אחד גדול. אין דרך עדינה לומר זאת. "מודל צבא העם מתפרק לי מול העיניים", כך אמר בכיר בצה"ל בראיון ל'כאן 11', אחרי שפורסם דו"ח ועדת נומה – ועדת הבדיקה שמינה הרמטכ"ל כדי לבחון את סוגית נתוני גיוס החרדים לצה"ל. ליתר דיוק, את סוגית זיוף הנתונים והדיווחים הלא נכונים שניתנו לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולבג"ץ.

עוד אני עוסק ביחסים שבין הדרג המדיני והצבאי בכל הקשור ל"עסקת המאה", התבשרנו כי הרמטכ"ל הציג לצבא ולציבור את התכנית הרב-שנתית החדשה שגיבש המטכ"ל בראשותו: תכנית "תנופה". הצגת תכנית מעין זו – דווקא בעיתוי זה – מעוררת מספר שאלות המחייבות דיון.