סיפורו של שק סוכר: כך הפסדנו רמטכ"ל מצויין

תא"ל במיל' אורי בן ארי, 1948. צילום: אוצר תמונות הפלמ"ח

זהו סיפורו של שק סוכר. כל כך מעט שיש בו כל כך הרבה. זהו סיפורו של תת אלוף (מיל') אורי בן ארי ז"ל, שב-15 לחודש ינואר יחלפו 11 שנה למותו.
בן ארי היה אחד מאבות תורת השריון של צה"ל, שעליו אמר דוד בן-גוריון בראשית שנות החמישים, בסיום תרגיל בו הראה אורי בן ארי את עצמתו של השריון: "…רבותי, עד לרגע זה חשבתי שחיל הרגלים הוא מלך שדה הקרב. היום למדתי שהשריון כבש את הבכורה ואנחנו חייבים לבנות חיל שריון חזק…".

לימים מונה בן ארי להיות מפקד חטיבת שריון 7, אשר במבצע קדש הייתה הראשונה לפרוץ לסיני והגיעה לתעלת סואץ תוך 100 שעות. לאחר סיום המערכה, בגיל 32, הוא מונה להיות מפקד גייסות שריון, מועמד לדרגת אלוף ומסומן לכהן בעתיד כרמטכ"ל.

אלא שאז ארעה "תקלה", כפי שמתארת מילכה בן ארי, רעייתו ומי שהייתה לצדו יובל שנים. קצין שהיה פקודו של אורי הואשם בגניבת שק סוכר והברחתו מעזה לישראל. אורי החליט שלא להעמידו לדין והעלים עין מהפרשה, הן בשל פעילותו המבצעית והן בשל המצוקה הכלכלית של משפחתו.

לדוד בן גוריון, אז ראש הממשלה ושר הביטחון, נודע על האירוע. הוא העמיד בפני אורי בן ארי שתי ברירות קטלניות – לעמוד לדין או להשתחרר מצה"ל. בן ארי נטל אחריות והשתחרר מצה"ל. הצבא שהיה כל עולמו. רבים הביעו ביקורת על האולטימטום הקשוח, אך אורי עצמו הודיע שאינו מתאבל ואינו יושב שבעה.

במשך 10 שנים השקיף על צה"ל מבחוץ. ערב  מלחמת ששת הוחזר לשירות ומונה למפקד חטיבת 'הראל' שפרצה לירושלים מצפונה. במלחמת יום הכיפורים נקרא לשמש כסגנו של אלוף פיקוד הדרום.

רבים טוענים כי בשל פרשת שק הסוכר אבדו מדינת ישראל וצה"ל רמטכ"ל מעולה אשר היה, ללא כל ספק, מטובי מפקדי השריון ולא רק בישראל ומגדולי הידענים בתחום זה. אני נזכר בפרשה זו בכל פעם שעולה לדיון השאלה מה מקומם של המוסר והערכים בחיינו. דומה שבפרשה זו ניתנת תשובה ניצחת.

מובן שכל קשר למציאות העכשווית מקרי בלבד…