"לא בגדתי… התאבדתי": אורי אילן והמסר של דיין
אורי אילן (מימין) ומשה דיין. רקע: אנדרטה ב"שביל אורי אילן". קרדיט: PMATAS [CC BY-SA (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)]
יש משפטים הנחרתים בהיסטוריה של עם. אצלנו היה זה בתחילה המשפט של יוסף טרומפלדור
"טוב למות בעד ארצנו…". 35 שנים לאחר מכן היו אלו המילים של אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל וחייל גולני: "לא בגדתי… התאבדתי".
החודש ימלא 65 שנים להתאבדותו בכלא הסורי, ועד היום מרחפת חידה קטנה מעל דברי ההספד שנשא משה דיין מעל קיברו של אילן.
אורי אילן נפל בשבי הסורי, יחד עם ארבעה מחבריו, בעת שהיו בפעולה מבצעית ברמת הגולן. הוא הופרד מחבריו, ושוביו הסורים אמרו לו שחבריו סיפרו הכל אודות הפעולה ומטרתה – והוצאו להורג. בשבועיים הראשונים של חודש ינואר 1955 הוא הכין סדרה של תשעה פתקים, אותם ניקב בקיסם עץ בדפי הספר 'נקמת האבות' שהועבר אליו לכלא.
תשעה מהפתקים הוחבאו בבגדיו ופתק אחד הוצמד לבוהן רגלו בחוט דק. בלילה שבין ה-12 ל-13 בינואר הוא תלה את עצמו בחבל שהכין מהבד שעטף את המזרון בו השתמש. הסורים, שנבהלו מהמוות הבלתי צפוי, מיהרו להחזיר את הגופה. בגשר בנות יעקב, שם נמסרה הגופה, מצאו חברי קיבוץ גן שמואל שבאו לזהותו, את הפתק שהוצמד לבוהן רגלו ועליו נכתב "חפשו בבגדי…".
השיירה עצרה בבית המכס, ושם נמצאו תשעת הפתקים הנוספים אשר נמסרו לרמטכ"ל משה דיין:
- נקמה בנציגם בוועדת שביתת הנשק. אורי
- חפשו בבגדי צוואתי אורי
- 3.1.55 צוואה הולכים להרוג אותי. תנקמו! תקברו אותי ע"י גבי אורי אילן
- נקמה! באנשים שהיו עם או"ם ב-15.12. קצין או"ם מכירם.
- אורי אילן. תנקמו
- לא בגדתי. התאבדתי
- תחפשו בבגדים
- שלום אורי אילן נקם!
- 10.1.55 כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין. איני יודע כלום על היתר. תקברו אותי ע"י גבי. נקם! יש ניירות בבגדים
אך איה הנקמה?
ב-14 בינואר 1955 התקיימה ביישוב גן שמואל הלווייתו של אורי אילן. הרב גורן ספד לו, והשווה אותו לשאול המלך שנפל על חרבו. הרמטכ"ל, משה דיין, ספד לאורי אילן, ובין יתר הדברים אמר את המשפט הבא – "על גווייתו הקרה, החוזרת למולדת, הייתה צמודה פתקה ובה זעקתו האחרונה – "לא בגדתי!".
משה דיין לא הוסיף את המילה "התאבדתי". הוא גם לא העביר את המסר העיקרי שעלה מצוואתו של אורי אילן – מסר הנקמה. מדוע נהג כך? לשאלה זו אין תשובה מוחלטת.
ישנם הסברים רבים לתוכן דבריו של דיין, אשר ביקש אולי להעביר מסר מסוים לחיילי צה"ל. יש בעייתיות לא מעטה בהפיכת ההליכה לשבי וההטפה להתאבדות (ככל שהייתה כזו). העיסוק בסוגיה זו מחייב דיון נפרד. המעניין הוא שמשה דיין חזר על סיפורו של אורי אילן דווקא באותו יום שבו שבו לישראל חיילי צה"ל שנפלו בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. האם בכך היה מסר כלשהו?
מכל מקום, אם או בלי דברי דיין, הפתק המנוקב בידיו של אורי אילן, ערב התאבדותו, הפך לאחד האתוסים של עם ישראל – אתוס הגבורה וההקרבה.
