ומה חושב הדרג הצבאי על "עסקת המאה"?

יש היבט מסוים שמטריד אותי בכל הקשור ל"עסקת המאה" שהציג לאחרונה הממשל האמריקני. אני לא מתכוון להתייחס לפרטיה באופן ספציפי; לא משום שאין לי דעה בעניין, אלא משום שכל עיסוק בנושא בימים אלו קשור אך ורק למחלוקות הפוליטיות בתקופה של ערב בחירות. כל ניסיון לעסוק בנושא באופן ענייני נצבע מיד בצבעים של ימין ושמאל, וממילא אינו רציני.

מה שכן צריך לשים לב אליו נוגע דווקא למערכת היחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל. אין מחלוקת שלתכנית המוצעת היבטים ביטחוניים רבים, ובעצם בעיקרה היא נועדה לקדם הסדר המבוסס על שמירת בטחונה של מדינת ישראל. אלא שהפעם הסתבר כי הדרג הצבאי נחשף לפרטי העסקה רק עם פרסומה, יחד עם תושבי מדינת ישראל כולה (כך על פי עמוס הראל ב'הארץ', וגם על פי בן כספית ב'מעריב').

כאשר אני בוחן, במסגרת המחקר האקדמי שאני עורך, את יחסי הדרג המדיני והדרג הצבאי, אני מגלה שהשפעת הדרג הצבאי על מקבלי ההחלטות היא כמעט מוחלטת. רוצה לומר, מקבלי ההחלטות מושפעים כמעט תמיד – יותר מאשר כל דבר אחר – מהעמדות שמציג הדרג הצבאי, אשר לעיתים מציג רק חלופה אחת נבחרת.

במקרה הנוכחי נראה כי לדרג הצבאי לא הייתה מעורבות והשפעה (כפי שנטען שהייתה לדרג המדיני) על עיצוב העסקה. כך למשל נושא סיפוח בקעת הירדן, שזוכה לביקורת קשה של גורמים ביטחוניים ומדיניים – הן בשל עצם העניין והן בשל הסכנה להסכם השלום עם ירדן (עמוס גלעד לבן כספית, 'מעריב', 24.1.2020).

בין הצבאי למדיני

תופעה זו מחזירה אותי אל הימים שלפני קום המדינה – ישיבת מנהלת העם (הממשלה של טרום המדינה) שבה נדונה שאלת ההכרזה על הקמת המדינה, ב-14 במאי 1948, עם סיום המנדט הבריטי. על הפרק עמדה הצעה אמריקנית להסדר חדש הנוגד במידה רבה את החלטת החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947, שכללה גם הצעה לשביתת נשק של שלושה חודשים.

קודם לקבלת ההחלטה התבקשו נציגי המערכת הצבאית, יגאל ידין וישראל גלילי, להביע את עמדת הצבא. אין דרך טובה יותר להבהיר את עמדתם מאשר להביא את דבריו של יגאל ידין במלואם:

"אילו השאלה הייתה שאלה צבאית בלבד (והשאלות אינן שאלות צבאיות בלבד. אני אענה על השאלות בתחום הצבאי) ואילו עמדנו בתוך תוכה של פלישה ודאית של חמש המדינות הללו – אז אני סבור, ששביתת נשק, מבלי שאכנס לתחום המדיני, לזמן מסוים – הייתה לנו לתועלת גדולה והיה לנו בה יתרון גדול. אולם אני סבור, ופה אני מוכרח לחרוג מהתחום הצבאי, ששביתת נשק אינה יכולה להיות נתוקה ותלושה מתנאים מדיניים מסוימים מכשולים אשר יכולים לסכל כל מה שהשגנו כל הזמן גם מבחינה צבאית"

כאן מתוחמים בעצם גבולות הגזרה שבין דרג מדיני לדרג צבאי. לדרג הצבאי תובנות משלו. הוא מציג אותן בפני הדרג המדיני. הדרג המדיני אמור לקבל את ההחלטות, כך שקודם לקבלת החלטה נשמע הדרג הצבאי. ככל הנראה זה לא קרה במקרה של "עסקת המאה".

רב אלוף (מיל') גדי איזנקוט פרסם, עוד בהיותו רמטכ"ל, מסמך ייחודי בשם "אסטרטגית צה"ל" משם ניתן להסיק את עמדתו על עניין זה. אם לתמצת את עיקרי הדברים בקליפת אגוז – אנו, הצבא, יודעים מה האיומים הקיימים על מדינת ישראל, אנו יודעים לבנות את הכוח בהתאם ולהיערך לכל תרחיש אפשרי. אתם – הדרג המדיני – צריכים להנחות אותנו ולהורות לנו מה המטרות שברצונכם להשיג.

ספק בעיני אם זה מה שארע במקרה של "עסקת המאה".

—–

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן