צה"ל ב"תנופה"? השאלות הפתוחות בתוכנית האסטרטגית של כוכבי

עוד אני עוסק ביחסים שבין הדרג המדיני והצבאי בכל הקשור ל"עסקת המאה", התבשרנו כי הרמטכ"ל הציג לצבא ולציבור את התכנית הרב-שנתית החדשה שגיבש המטכ"ל בראשותו: תכנית "תנופה". הצגת תכנית מעין זו – דווקא בעיתוי זה – מעוררת מספר שאלות המחייבות דיון.

אך רגע לפני שאציג את השאלות אני חושב שצריך לציין כי העובדה שלישראל אין תפיסת ביטחון לאומי הופכת את כל תהליך גיבוש התכנית הרב-שנתית של הצבא לדוגמה בולטת של תהליך קבלת החלטות לקוי. בעניין זה אני נתלה באילנות גבוהים שכן אמירה זו – שלפיה אין לישראל תפיסת ביטחון לאומי, כמו שיש במרבית המדינות המתוקנות – נאמרה ממש לאחרונה על ידי הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף (מיל') גדי איזנקוט, בכנס של הגופים המוסדיים.

ומה לגבי הליך דמוקרטי תקין? שוב יש לתת עליו את הדעת על נושא היחס שבין הדרג המדיני והדרג הצבאי. הרמטכ"ל ציין כי תכנית "תנופה" אושרה על ידי שר הביטחון, הוצגה לראש הממשלה אך טרם נדונה בקבינט המדיני בטחוני. ממילא היא לא אושרה, לא על ידי ראש הממשלה ולא על ידי  הקבינט. השאלה השנייה שיש אפוא לשאול היא אם בכלל ניתן להביא תכנית מעין זו לאישור הדרגים המחליטים 18 ימים לפני הבחירות.

חורים בתוכנית

ועתה לתוכנית עצמה. "תנופה" כוללת שורה ארוכה של נושאים המוצגים, בחלק הגלוי לציבור, בראשי פרקים. היא כוללת התייחסות לנושאים אסטרטגיים (למשל הקמת "פיקוד איראן") ונושאים העוסקים בתחום התמרון הרב- זרועי, מהלומת האש ועוד.

כבר בפתיח כותב הרמטכ"ל כי במסגרת התהליך "נכתבה תפיסת הפעלה לניצחון". לפני הכל צריך לשאול בכלל מהו אותו ניצחון מדובר. זוהי שאלה קריטית בהקשר זה, כיון שצריך לזכור שהמונח "ניצחון" אינו בהכרח צבאי. זוהי הגדרה שאמורה להיות מוכתבת על ידי מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, שכן עדיין תקף הכלל שלפיו "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים…" (פון קלאוזביץ).

המשכתי לקרוא, ולתחושתי ישנם עוד "חורים" רבים שדורשים מענה. אין בתכנית התייחסות למספר סוגיות קריטיות נוספות, כגון:

• איך יתמודד צה"ל מול הממשלה הבאה בסוגיית התקציב, כאשר על הממשלה להתמודד עם גרעון תקציבי שלא היה כמוהו? בנוסף אין בתכנית התייחסות לדרישת האוצר, המבוססת על עבודת ועדת ברודט, לקיצור השירות הצבאי הסדיר.
• עוד מבחינת תקציבים, אין בתכנית התייחסות לשאלת שכר אנשי הקבע והפנסיה שלהם, כולל אותו מרכיב המצוי בסמכות הרמטכ"ל. שאלה זו הייתה אמורה להיפתר בעקבות דיון ציבורי ולא רק במסגרת הסכם בין שר אוצר לרמטכ"ל.
• לא מצאתי התייחסות גם לאיומים על העורף – סוגיה שעלתה במלוא חריפותה ב"משחק המלחמה" שהתקיים למשל במכון ה-INSS, בכנס האחרון שלו. אכן יש התייחסות לשיפור מערך ההגנה, אך מה לגבי התמודדות העורף עם הטילים שיופנו לעברו?
• לא מצאתי התייחסות למערך המילואים. נראה כי מעמדו נשחק והמשאבים המופנים אליו הולכים ומצטמצמים. האם יש כאן החלטה מושכלת של העדפת הסדיר ויכולות חיל האוויר והמודיעין, על פני חיזוק מערכי השריון? או שמדובר בסדר עדיפויות שונה?
• לא מצאתי התייחסות בתכנית גם לתרבות האירגוני הארגונית הקלוקלת ולזלזול המופגן בפקודות, כמו שקרה לאחרונה עם זיוף נתוני הגיוס במגזר החרדי וניסיונות ההסתרה של הצפת המטוסים בבסיס חצור.
• לא ראיתי התמודדות עם הטענות הקשות שמעלה שוב ושוב האלוף (מיל') יצחק בריק, אשר רק לאחרונה זכו לחיזוק בזכות החשיפה של דו"ח הביקורת על אוגדה 319 (יואב זיתון, Ynet).

צבא, חברה, עם

יש עניין נוסף שלדעתי ממש בולט בהיעדרותו מתוכנית "תנופה": קיימת התעלמות מהסוגיה המרכזית המטרידה רבים וטובים בחברה שלנו, וזו סוגיית "צבא העם".

אין בתכנית כל מסר לחברה הישראלית, ששליש מהגברים שלה אינם מתגייסים וכך גם למעלה מארבעים אחוזים מהבנות. אין מסר לחברה המסביר מדוע כ-15% מהמתגייסים איננו מסיים את השירות הצבאי. התכנית אינה מנסה להשיב על השאלה כמה יתגייסו בשנה השלישית והרביעית להפעלתה, וכיצד ניתן יהיה לבנות את הכוח לאור נתונים אלו.

נדמה כי תכנית זו, חשובה וטובה ככל שתהיה, נראית כמנותקת מהמדינה שצה"ל נועד להגן עליה ואינה מתחשבת, לפחות לא על פי הדברים כפי שנכתבו – באתגרים מדיניים וחברתיים, שהחברה הישראלית מתמודדת עימם. במילים אחרות היא אינה באה בעקבות דיון בדרג המדיני שבסופו התגבשה דירקטיבה מדינית שעל הדרג הצבאי לתת לה מענה אסטרטגי וטקטי (כפי שמתבקש ממסמך "אסטרטגיית צה"ל" שגובש על ידי הרמטכ"ל איזנקוט).

—–

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן