מחדל נתוני גיוס החרדים: דרוש טיפול שורש

נתוני גיוס החרדים התבררו כבלוף אחד גדול. אין דרך עדינה לומר זאת. "מודל צבא העם מתפרק לי מול העיניים", כך אמר בכיר בצה"ל בראיון ל'כאן 11', אחרי שפורסם דו"ח ועדת נומה – ועדת הבדיקה שמינה הרמטכ"ל כדי לבחון את סוגית נתוני גיוס החרדים לצה"ל. ליתר דיוק, את סוגית זיוף הנתונים והדיווחים הלא נכונים שניתנו לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולבג"ץ.

אני לא רוצה לדון כרגע בסוגיה העקרונית של גיוס החרדים לצה"ל. זו סוגיה הטעונה הקשרים עקרוניים, הרבה מעבר לסוגיה הפוליטית, באשר היא יורדת לשורש הדיון בשאלת המשך קיומו של מודל "צבא העם". אעיר רק כי לטעמי לא קיים ולא אמור להיות קיים מתח בין עיקרון השוויון בגיוס לצה"ל לבין ערך לימוד התורה, המהווה את אחד מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לטעמי, ערכים אלו משתלבים אלו עם אלו, באשר בהיעדר צבא (צבא העם או כל צבא אחר) כנראה שלא יהיה גם לימוד תורה.

כן, זיוף בזדון

ספירת נתוני גיוס החרדים, נקבע במסקנות הוועדה –

נערכה על ידי הגורמים המקצועיים באכ"א בפרשנות מרחיבה, שחרגה מהגדרות החוק, באופן מודע, מכוון ושיטתי. בנוסף, נמצאו אי דיוקים תקלות בספירה שנבעו מרשלנות מקצועית חמורה. צוות הבדיקה מצביע בכך על כשל מערכתי, מקצועי ופיקודי חמור" (פרק 3, עמ' 30).

תמוה בעיני כיצד למרות הדברים הקשים הללו יכולה הייתה הוועדה לומר שהמעשים נעשו שלא בכוונת זדון. זדון מוגדר כ"מחשבה על עשיית פעולה בכוונה תחילה – בין אם (ברוב המקרים) היא נעשתה מתוך כוונה רעה, ובין אם נעשתה בלא כוונה רעה (מתוך תמימות או בורות, למשל), אך עם מודעות מלאה לביצוע המעשה; זאת בניגוד לשוגג…". כוונה רעה כנראה לא הייתה כאן, אבל מחשבה תחילה ומודעות היו גם היו.

הבעיה שהתגלתה במקרה שלפנינו חמורה הרבה יותר מעצם הפעולה האסורה. הריקבון שנחשף תחת הנתונים המסולפים הציג בפני כל עם ישראל איך נראית תרבות ארגונית לקויה. היו שסברו כי העונשים שהוטלו היו קלים מדי (האלוף יצחק בריק סבר שעל ראש אכ"א להתפטר). דעתי שונה במקצת: אני חושב שהטלת אחריות אישית וסילוקו של בעל תפקיד אין בהם די.

כשל מתמשך בתרבות הארגונית

המילים שבהם השתמשה ועדת הבדיקה דומות מאוד למילים בהם השתמשה ועדת אגרנט אשר חקרה את כשלי מלחמת יום הכיפורים. הם מזכירים גם את דברי ועדת וינוגרד אשר בדקה את אירועי מלחמת לבנון השנייה. שתי הוועדות הצביעו על תרבות ארגונית לקויה. המחדלים חוזרים על עצמם שוב ושוב, ואם אנחנו רוצים לגדוע את ההרגלים המגונים הללו, אין די בהטלת אחריות אישית – היא אולי מרגיעה את הרוחות הסוערות לטווח קצר. אבל היא איננה מביאה בהכרח לשינוי מהותי בתרבות הארגונית.

שימו לב מה קרה כאן: זיוף הנתונים היה ידוע(!) לקצונה הבכירה באכ"א ואולי אף לרמטכ"ל (מאמרו של יוסי יהושע ב"ידיעות אחרונות", 24.2.20) עוד משנת 2017, הרבה לפני שנחשפה על ידי כרמלה מנשה ב'כאן 11'. ובכל זאת, הדבר לא הובא לידיעת מקבלי ההחלטות בדרג המדיני (שר הביטחון), הגורמים המפקחים (ועדת החוץ והביטחון של הכנסת) ומערכת המשפט שדנה בסוגיה זו (בג"ץ). הניסיון להסתיר את הדברים החמורים שהתגלו הוא החמור מכל, ולמרבה הצער זו הפעם השלישית שהוא מתגלה תוך פרק זמן קצר.

האם באמת חשבו מפקדי חיל האוויר שיצליחו להסתיר מהציבור את פרשת ההצפה בבסיס חיל האוויר בחצור ולהיעזר לצורך כך גם בצנזורה הצבאית שעה שהסיפור כולו מסופר ברשתות החברתיות? האם באמת היה צורך בקבלת הכרעה שיפוטית, על פי פניית "ידיעות אחרונות", כדי לקבל את דו"חות הביקורת על מצבה של אוגדה 319?

אני עדיין מאמין בתבונתם של מפקדי צה"ל. אולם בפרשות אלו הם התגלו כחסרי הבנה. שוב אחזור לביטוי ש"אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר" ולכך שבסופו של דבר "האמת תצא לאור וסופה לנצח". הניסיונות לייפות נתונים כדי לרצות מפקדים ומנהלים הוא חמור וניסיונות הטשטוש וההסתרה דומים למעשיו של עבריין המוגדרים בדין כ"שיבוש הליכים", עבירה שהיא, לעיתים, חמורה יותר מהעבירה שבוצעה בפועל.

ההתמודדות עם הכישלון, הסקת המסקנות והפקת הלקחים הם תהליכים שבלעדיהם לא תשתנה התרבות הארגונית. הכשלים יחזרו על עצמם, ושוב ימצא קהלת כצודק באמרו: "מה שהיה הוא שיהיה אין חדש תחת השמש".

—–

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן