דמוקרטיה לא קופאת בתקופת משבר: שיעור באזרחות ממנחם בגין

"חופש שאול איננו חופש"; מנחם בגין נואם בכנסת. צילום: יעקב סער, לע"מ

• ב-25 בינואר 1949, באמצע מלחמת העצמאות, כאשר מדינת ישראל נאבקה על קיומה מול צבאות ערב התקיימו הבחירות לכנסת הראשונה. נבחרה כנסת ראשונה בדמוקרטיה הישראלית, שהייתה האספה המכוננת, במדינה שעוד טרם מלאו לה שנה אחת וכאשר מרבית העם מגוייס בדרך זו או אחרת.

• ב-31 בדצמבר 1973, בבוץ הטובעני של רמת הגולן, הצבעתי בבחירות הדמוקרטיות לכנסת. הן התקיימו כחודשיים אחרי שהסתיימה מלחמת יום הכיפורים. חיילי המילואים היו עדיין מגויסים. אלפי משפחות שכולות ביכו את אבדן יקיריהן. למעלה מ-2,600 נפלו במלחמה נוראה זו. 301 שבויים היו עדיין בשבי המצרי והסורי. אלפי פצועים היו עדיין מאושפזים ובכל זאת התקיימו בחירות.

• בחודש מאי 1967, כאשר צבאות ערב סגרו על מדינת ישראל, השתררה כאן תחושה של ערב שואה. ברחוב ויצמן בתל אביב ארגנו, אז תלמידי תיכון ואני ביניהם, מאות אלונקות מול בית החולים איכילוב. בגן מאיר חפרו קברים, על כל אסון שלא יבוא. ראש הממשלה דאז, לוי אשכול (זה ש"גמגם" ברדיו) ניצב באומץ מול כל אלופי המטכ"ל ולבסוף בצעד אחראי אפשר את הרחבת הממשלה ומינוי משה דיין כשר ביטחון, כאשר היה ברור, לאחר הניצחון, שמי שהכין את הצבא ונערך כראוי היו אשכול (זה ש"גמגם" – זוכרים?… ויצחק רבין זה ש"התמוטט" – זוכרים?…).

לא אעסוק בהשוואות בין אז להיום, אבל עובדה אחת אינה נתונה לוויכוח: מדינת ישראל של היום חזקה יותר, איתנה יותר ויש לה יותר אמצעים ומשאבים כדי להתמודד עם משבר – קשה ככל שיהיה.

לא הייתה תקופה בתולדות מדינת ישראל ולא מצב חירום – קריטי ככל שיהיה – שבו נעצרה הדמוקרטיה. הואיל ואינני נוהג לעסוק בפוליטיקה עכשווית אביא כאן דברים שאמר בכנסת מנחם בגין כאשר הגיש הצעה לבטל את תקנות ההגנה שנת חירום. מעניין לראות ולקרוא מה חשב בגין על תקנות אלה, ולא פחות חשוב לקרוא מה חשב על ערביי ישראל. אביא כאן קטע קצר מן הפתיחה, ואני ממליץ לכולם לקרוא את נאומו המלא בקישור הבא.

"אדוני היושב ראש. תקנות ההגנה 1945 – הבריטים התקינו אותן כדי לנסות, אמנם לשווא, לשבור את ההתנגדות העברית, לדכא את מלחמת השחרור של עמנו. איך לכנותן? סבורני, כי על משקל שמה של מגילת זכויות מפורסמת מלפני 747 שנה, אך בניגוד למהותה, אפשר לכנותן מאגנא כרטא סרוויטוטיס. תקנות אלו קובעות סמכות שרירותית מוחלטת לרשות המבצעת כלפי כל אזרח ואזרח. אין זה נכון לומר, כי הן הופעלו עד עתה רק נגד אזרח המדינה הערביים; הן הופעלו גם נגד אזרחים יהודיים. יושב חבר כנסת בבית הזה, במקרה הוא חבר "אגודת ישראל", שחזה מבשרו את הפעלת התקנות האלו.
קיומן של תקנות אלו מעלה סימן שאלה מעל זכויות היסוד של כל אזרח בישראל. וחופש שאול איננו חופש.
שמענו טענה, לפיה אולי צדקה עשו עמנו הבריטים של שהותירו לנו, בעוזבם את הארץ, את התקנות משנת 1945. זוהי טענה מוזרה מאד. אינני רוצה להשתמש במלה חריפה יותר, אשר לשימוש בה אולי ייתן עילה, בשלב השני של הדיון, המשיב מטעם הרוב בממשלה. אם לא נאה היה למדינת ישראל לחוקק חוק כזה או שכמותו, הנאה לה למדינת ישראל להחזיק בחוק הזה? נוהל חקיקתי או תוכן חוקי – מה עדיף? כל איש יאמר: התוכן קובע. היה צריך מזמן לבטל אותן כסמל השעבוד שלנו, כפי שכל אומה, המשתחררת מעול זרים, בתקופה הראשונה לאחר השתחררותה מבטלת את סמלי שעבודה…"

– מנחם בגין, על ביטול הממשל הצבאי טז באדר א' תשכ"ב, 20 בפברואר 1962

כמובן, כל קשר לימינו אלה מקרי בלבד…

—–

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן