על משבר כהזדמנות, ואיפה רח"ל כשצריך אותה

אירועי הימים האלה יכולים להוות הזדמנות לבדיקת היערכות המדינה והציבור לתרחישי קיצון. זוהי הזדמנות לבחון את כל המערכות, לתרגל את בעלי התפקידים, לבדוק שכל האמצעים קיימים ופועלים כסדרם ותוך כדי התהליך, מורכב ככל שיהיה, להפיק את הלקחים, להסיק מסקנות וליישם את ההמלצות – כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.

עוד חוזר הניגון

אין מחלוקת שמשבר הקורונה הוא בבחינת איום משמעותי ברמה עולמית, וגם ישראל איננה מוגנת מפניו. יחד עם זאת, לא הייתה מחלוקת כי מערכת הבריאות נכנסה למשבר כאשר היא אינה ערוכה לטפל כראוי גם באתגרים הניצבים בפניה ללא איום הקורונה. יוכיח זאת דו"ח מבקר המדינה שפורסם בימים אלה ממש.

אחד מפרקי המחקר שאני עוסק בו בימים אלו עוסק במוכנות ובהערכות של מדינת ישראל בכלל והחברה הישראלית בפרט, לקראת תרחישי איום שונים. ועדות החקירה שבדקו נושא זה מצאו שהן בתקופת מלחמת יום הכיפורים (1973) והן במלחמת לבנון השנייה (2006) צה"ל לא היה מוכן כראוי – הכשל ביחידות מחסני החירום חזר על עצמו. גם היום ישנן ראיות לכך שהצבא אינו נמצא בכשירות מלאה ושמחסני החירום אינם מלאים דיים.

בנוסף לכך כתב מבקר המדינה מספר דו"חות על הערכות העורף לשעת חירום ומצא כי העורף אינו מוגן ואינו מוכן, וכי ליקויים עליהם הצביע בדו"חות קודמים לא יושמו. כאשר פורסמו לאחרונה הערכות המצב השנתיות, הן על ידי אמ"ן והן על ידי המכון למחקרי ביטחון לאומי, העריכו המומחים כי העורף חשוף לפגיעה מסיבית של טילים הן בחזית הצפונית והן מול רצועת עזה. הפזמון חוזר על עצמו: ספק אם אנחנו מוכנים וערוכים כראוי לעתות חירום.

מערכת בריאות "בריאה" וחסונה היא מרכיב חיוני בביטחון הלאומי של כל מדינה. לכן יש להתייחס לאיום הקורונה כאל כל איום בטחוני אחר, ואולי אף ביתר רצינות מאשר לאיומי הטילים מעזה או מלבנון.

בהינתן שאלו הנתונים, יכול משבר הקורונה לשמש אימון טוב להיערכות המדינה, ובעיקר העורף, לתרחיש האיום שידרוש היערכות של כל גורמי העורף, ובעיקר – שילוב הגורמים האזרחיים עם הגורמים הצבאיים. אמנם אנו מצויים בתוך התהליך ומוקדם להסיק מסקנות, אבל מן העבר אנחנו למדים כי תהליך הלמידה והפקת הלקחים אמור להתחיל בתוך התרחשות האירועים ולא לאחר שהסתיימו.

לאן נעלמה רשות החירום הלאומית

מניסיוני האישי, שנצבר בתקופת מלחמת המפרץ (1991) ומלחמת לבנון השנייה (2006), אני יכול לומר ששיתוף הפעולה בין גורמים אלו הוא חיוני. ככל הנראה, בלי סיוע המערכת הצבאית העורף לא יוכל לתפקד באופן מלא. בתקופת מלחמת המפרץ עסקתי בשיכון נפגעי הטילים בבתי מלון, בהספקת מוצרים בסיסיים – החל משמיכות, מוצרי חלב ולחם, וכלה בתפילין וטליתות או בבובה לתינוק. במלחמת לבנון השנייה חלשה היחידה שלי  על הפעלת קו חלוקה לשוהים במקלטים בצפון וספקנו להם מוצרי מזון וחיתולים לתינוקות.

עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ" כותב (19.3.2020) שבנימין נתניהו כבר נערך לוועדת החקירה הבאה. הראל צודק בכך שאת זרעי הכישלונות והמחדלים יש להתחיל לבדוק עכשיו.

מהשידורים הבלתי פוסקים שכבר נלאיתי מלהאזין להם עולה תחושה שהאגו – בין אם של אנשי מערכת הביטחון ובין אם של אנשי מערכת הבריאות – עדיין גובר על שיקול הדעת הענייני. מכאן מתבקשת השאלה: לאן נעלמה רשות החירום הלאומית (רח"ל)? זוהי הרשות הממלכתית לחירום לצד שר הביטחון, שהוא האחראי לכלל מצבי החירום במרחב האזרחי.

רח"ל היא המופקדת על הכנת תכנית אב לאומית והיא גם זו שאמורה לתרגל את המערכות במצב שגרה ולהכינן לקראת שעת חירום. לא ברור מדוע לא הופעל חמ"ל מרכזי (ויש כזה) ובו נציגי כל המשרדים והזרועות הרלבנטיים ובנוסף לכל מדוע אין "מסביר לאומי" (ואני יודע שחיים הרצוג כבר לא איתנו…).

כאן המקום לציין שגם נושא ההתנהלות בחירום הפך להיות נושא פוליטי-אישי. צריך לזכור כי בשלב מסויים הייתה רח"ל חלק מהמשרד להגנת העורף. לימים בוטל המשרד, נושא העורף הוחזר למשרד הביטחון והופקד עליו פיקוד העורף.

אינני סבור שוועדת חקירה תוקם. אינני סבור שהמערכת הפוליטית מוכנה לחקירה ולביקורת וזאת ללא כל קשר למי שמצוי בשלטון. מאז פורסם דו"ח ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השנייה נראה שהפוליטיקאים לא ירצו להסתכן בהקמת ועדת חקירה שתבדוק, בעיקר, את מחדליהם שלהם. ןעדות חקירה לא הוקמו בעקבות השריפה בכרמל, מבצע 'צוק איתן', טביעת הנערים והנערות בנחל צפית או בפרשת הצוללות. לכן אני מתקשה לראות שלטון המקים ועדת חקירה לבדיקת אירוע הקורונה.

ולמרות זאת חסרה דווקא רח"ל, שהוקמה כחלק מלקחי לבנון השניה.

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן