ויצמן פרץ בבכי, וצעק: "אשכול, תן פקודה!"
ה-1 ביוני 1967, היום לפני 53 שנים, יזכר בראש ובראשונה בשל אותו אירוע מטלטל שהתרחש בלשכת ראש הממשלה. תיאר זאת מקור מהימן ביותר: תת אלוף ישראל ליאור, המזכיר הצבאי של לוי אשכול וגולדה מאיר. "אשכול!" צעק ויצמן, לאחר שפרץ בבכי לעיני לוי אשכול ויעקב שמשון שפירא, "תן פקודה וצה"ל יצא למלחמה… תן לנו פקודה לצאת למלחמה ואנחנו ננצח…"
זה קרה רק 4 ימים אחרי הנאום "המגומגם" של אשכול. יום קודם לאירוע נכנע אשכול ללחץ חבריו והסכים להקמת ממשלת האחדות הלאומית, ולמסירת תיק הביטחון למשה דיין. כאשר אמר ויצמן את מה שאמר, הוא הוסיף: "למה לך את משה דיין? מי צריך את יגאל אלון? יש לנו צבא חזק והוא רק ממתין לפקודה שלך… אנחנו ננצח ואתה תהיה ראש ממשלת הניצחון…"
לאחר מכן, כפי שמתאר ליאור, יצא ויצמן מהלשכה וניסה להסיר את דרגותיו: "למען האמת, אינני זוכר מה בדיוק קרה אחר כך". האם באמת הטיח ויצמן את דרגותיו, או לא? שאלה זו תישאר כנראה ללא מענה.
להיאבק בסוסים דוהרים
למחרת, ב-2 ביוני 1967, נפגשה ועדת השרים לענייני ביטחון עם פורום המטה הכללי. לוי אשכול, אז בן 72, מי שהחליף את בן גוריון כראש ממשלה, ניצב כמעט יחידי מול אלופי המטה הכללי. היו שם אריאל שרון, ישעיהו גביש, אברהם יפה, ומתי פלד. דווקא מתי פלד, שלימים הצטרף למפלגות השמאל, היה החריף ביותר: "המטה הכללי לא קיבל הסבר למה אנחנו מחכים… מגיע לנו לדעת מדוע אנו סובלים את החרפה הזאת [של ההמתנה – מ.ג.]… אולי נקבל בהזדמנות זו הסברים למה אנו מחכים?"
אמנם היו רגעים בהם אשכול איבד את שלוותו, אולם, כפי שמתאר ליאור, הוא השיב באופן נחרץ ובוטה לאלופים הזועמים. אשכול הסביר להם את השיקולים המדיניים ובעיקר את הצורך בשמירת הברית המדינית עם ארצות הברית וקבלת תמיכה בינלאומית. יש שסוברים שמדובר היה ב"מרד גנרלים" אולם מפקד חיל הים, אלוף שלמה אראל, כתב לימים כי "פוטש" לא היה פה.
ומדוע הדברים חשובים גם היום? משום שהיה זה אשכול שהכין את הצבא למלחמה יותר מכל ראש ממשלה או שר ביטחון בהיסטוריה שלנו. הוא עשה זאת לא מתוך עמדה הססנית או מגמגמת, אלא מתוך תפיסה עקרונית ש"מלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים…" (כפי שגרס פון קלאוזביץ). הוא עמד על העיקרון החשוב שאומר כי גם כשהצבא מוכן ורוצה במלחמה את הפקודה נותן בסופו של דבר הדרג המדיני.
גם בימים אלו היו מי שיחסו למנהיגים פוליטיים "גמגום" ו"חוסר בשלות". אני, כשלעצמי, מתגעגע מעת לעת למנהיג שיהיה הססן, ואפילו "מגמגם", בנוסח לוי אשכול, לפני שהוא שולח את חייליו לשדה הקרב.
——
מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.
אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן