לשיר "אופרה" באוסיראק: ההחלטה ששינתה את פני המזה"ת
החודש לפני 39 שנים, בערב שבועות תשמ"א ה-7 ביוני 1981 הושמד הכור האטומי באוסיראק שבעיראק במסגרת מבצע "אופרה". ההפצצה ומועדה היו פרי החלטה שקיבל ראש הממשלה דאז מנחם בגין, ואשר במבט לאחור ניתן לסווגה כאחת ההחלטות הגורליות שקיבל מנהיג ישראלי כלשהו.
ההחלטה הייתה מימוש תפיסתו של בגין, שלימים כונתה "דוקטרינת בגין", ולפיה "אם יהיה נשק גרעיני בידי עיראק תקרה אחת מהשתיים: או שניאלץ להיכנע לתביעותיהם, או שנסתכן בהשמדה המונית. זוועה שכזאת! […] עשינו רבות, כדי לעכב את ההכנות האלה, אבל עם אינו חי על זמן שאול. הגיע הזמן לקבל החלטה. אין דרך לעכב את הפעלת הכור, אלא על ידי פעולה צבאית".
"עדיף גינוי בלי כור, מכור בלי גינוי"
ההכנות לתקיפת הכור החלו בשנת 1979 והגיעו לשיאן בחודש מאי 1981. בתקיפת הכור תמכו הרמטכ"ל דאז רפאל איתן, מפקד חיל האוויר דוד עברי וחלק מאנשי קהילת המודיעין. מנגד, הייתה קבוצה נכבדה של מתנגדים, ובהם סגן ראש הממשלה דאז יגאל ידין ושר הביטחון שפרש מהממשלה – עזר ויצמן – אשר כינה את התומכים "משוגעים" (לפי תאורו של שלמה נקדימון בספר "תמוז בלהבות"). חששות רבים ליוו את בגין, בין השאר התגובות בעולם להפצצת מדינה ריבונית. לבסוף הגיע למסקנה ברורה: "עדיף גינוי בלי כור, מכור בלי גינוי" הוא אמר.
בערב המועד המיועד להתקפה, 9 במאי 1981, שיגר שמעון פרס מכתב אישי בכתב יד לבגין והפציר בו שלא לתקוף. בספר "מנחם בגין" מביא דניאל גורדיס חלק מתוך אותו מכתב שכתב פרס:
"בסוף דצמבר 1980 זימנת אותי ללשכתך בירושלים וסיפרת לי על עניין רציני ביותר. לא ביקשת את תגובתי, וגם אני עצמי לא הגיבותי בנסיבות שנוצרו אז. אני מרגיש הבוקר שזוהי חובתי האזרחית העליונה לייעץ לך, בכל כובד הראש והשיקול הלאומי, להימנע מהדבר. אני מדבר כבעל ניסיון. המועדים המדווחים על ידינו אינם המועדים המעשיים. חומר ניתן להחלפה בחומר. ומה שנועד למנוע עלול לדרבן. לעומת זאת, ישראל תהיה כערער בערבה, וגם לה יש ממה לדאוג. אני מצרף את קולי, ואין זה קולי בלבד, לאלה האומרים לך לא לעשות, ובוודאי שלא בעיתוי ובתנאים הנוכחיים".
החלטה גורלית
מחשש להדלפה נדחה מועד המבצע ל-7 ביוני. באותו יום, ערב שבועות, כינס בגין את שרי הממשלה בביתו וכאשר המטוסים היו כבר בדרכם חזרה, בישר להם על השלמת המשימה. בין הטייסים שהשתתפו במבצע אופרה ניתן לציין את מפקד המבצע זאב רז, סגנו עמוס ידלין וסרן צעיר בשם אילן רמון. הרמטכ"ל רפאל איתן עקב בצמוד למפקד חיל האוויר וזאת בתוך ימי ה"שבעה" על נפילת בנו הטייס יורם איתן.
"המערך", בראשות שמעון פרס, האשים את בגין שההפצה במועד שנבחר נעשתה משיקולי בחירות, שהתקיימו ביום 30 ביוני 1981. אולם, כאשר בוחנים את הדברים במבט לאחור ובעיקר לאור הלקחים שהפיקו האמריקאים ממלחמת המפרץ, ב-1991, נראה כי המהלך היה מוצדק, וכי, ככל הנראה, מה שהנחה את בגין הייתה תחושת החרדה הכבדה מפני השמדה המונית, בחינת שואה החוזרת על עצמה.
כעבור 26 שנים, בספטמבר 2007, קיבל מנהיג ישראלי אחר, אהוד אולמרט, החלטה גורלית דומה – להפציץ את הכור הסורי בדיר א-זור. שתי ההחלטות הללו, אולי מהחשובות שקבלו מנהיגים ישראלים אי-פעם יבחנו במאמר אחר בהיבט השוואתי.
——
מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.
אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן