"עובד עם הראש": חוויות ממלחמת לבנון השנייה
ב-12 ביולי 2006, שעות ספורות אחרי שנחטפו החיילים בגבול הצפון, עשיתי את דרכי לחמ"ל של פיקוד הצפון. חיילי היחידה עליה פיקדתי עשו את דרכם לימ"ח כדי להצטייד ולהיות ערוכים למשימות שיוטלו עלינו. כעבור מספר שעות החלה מלחמת לבנון השנייה, המלחמה הרביעית שלי (בצד אינספור מבצעים ופעילויות אחרות).
מלחמה זו נמשכה כמעט חודשיים, משום שאחרי שהושגה הפסקת האש וחיילי המילואים השתחררו נשארנו כדי לפנות את הציוד הרב שנשאר בשטח. היא מיוחדת בעיני מסיבות אישיות, אך יש בה גם ממד כללי, אני מעז לומר ציבורי – ואולי לאומי.
המלחמה, ואני
ב-2006 הייתי, מזה 10 שנים, בגיל 55, מפקד יחידה בדרגת אלוף משנה. הייתי שותף סוד לתכניות האופרטיביות בכל הרמות וזאת מכוח התפקיד: לנהל ולשלוט בתנועת הכוחות הלוחמים והלוגיסטיים במרחב פיקוד הצפון. בדרך כלל אנחנו יודעים הרבה, ובדרך כלל לפני הכוחות שאותם אנחנו אמורים להוביל. עד אז נרשמו לי מאות ימי מילואים וצברתי ניסיון בלבנון הראשונה, בהתנתקות ובעוד פעולות ומבצעים.
לימים הפכה מערכה זו, ומה שבעקבותיה – בעיקר דו"ח ועדת וינוגרד – למרכיב מרכזי במחקר שלי לתואר שלישי במחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון. אני חוקר את מהלכיה של המלחמה, לאו דווקא בהיבטים הצבאיים אלא, בעיקר, בהיבטים המדיניים ובתהליכי קבלת ההחלטות על ידי הדרג המדיני.
תוך כדי מחקר אני זוכה לשבת שעות ארוכות בארבע עיניים מול מי שהיה ראש הממשלה אז אהוד אולמרט. אני לומד, דרכו, מה פרוש הדבר להיות ראש ממשלה בישראל. אני מודה, אינני אובייקטיבי לחלוטין בהערכתי את תקופת שלטונו. אבל יש לנו שעות רבות של "ריב", לשם שמים, על ניהולה של מלחמת לבנון השנייה.
מכאן שהעיסוק שלי במלחמת לבנון השנייה יערך בשני מישורים – המישור האישי והמישור הציבורי. בחודש הזה, במלאת 14 שנים למערכה, אעסוק בהיבט האישי.
אומר רק זאת: למרות הביקורת הקשה שיש לי על התנהלות הדרג הצבאי במערכה זו (ואינני היחיד), אנו מציינים 14 שנים של שקט בחזית הצפון יחד עם מבט דואג להתחמשות של החיזבאללה ולכניסה האיראנית. אבל בחזית יש שקט שלא בדומה לגזרה הדרומית שמול עזה.
דרוש: ראש על הכתפיים
בשנת 2005, לאחר שמונה למפקד פיקוד הצפון הזמין אותי אודי אדם לראיון אישי כמקובל מול מפקדי יחידות בפיקוד. אמרתי לו שבגיל 54 ואחרי כל כך הרבה שנות פיקוד אני מוכן להניח את המפתחות ולאפשר לו למנות מפקד כרצונו. בתגובה אודי שאל אותי במה אני עוסק בחיי האזרחיים ולאחר שהשבתי שאני עורך דין שאל – "עם מה אתה עובד?". השבתי שאני "עובד עם הראש". הוא הוסיף לשאול "ועם מה אתה עובד בתפקיד הצבאי?" השבתי "גם עם הראש". התשובה שבאה מהר הייתה – אם כך אין סיבה שלא תמשיך. הגיל אינו משנה.
לטעמי עשו לאדם עוול גדול. לכן שעה לאחר שהסתיים מסדר הפרידה של ממפקדת הפיקוד התקשרתי לטלפון הנייד שלו ולמרבה הפלא הוא ענה מיד. כעבור מספר ימים הוא ישב במשרדי וביקש ללמוד קצת על עולם הנדל"ן. סיכמנו לבקר יחד בכפר לנוער בסיכון שהוא מטפח. אלא שמדינת ישראל לא יכולה הייתה לוותר על שירותיו של האיש הזה והוא מונה למנהל הקריה הגרעינית, ולאחר מכן שימש כמנהל הכללי של משרד הביטחון.
איפה הרכב שלי?
עוד לפני שנפתחה המערכה התבררו לי תוצאות הקיצוץ הרוחבי שביצע הרמטכ"ל, דן חלוץ, ביחידות השונות. הצבא בכללותו לא היה מוכן כראוי. היה כשל מבצעי וגם לוגיסטי. הדיון על כך יערך בהזדמנות אחרת. המשמעות מבחינת היחידה שלי הייתה שהורידו לי תקן של נגד מקצועי והתוצאה – הג'יפים שלנו לא הניעו ומכשירי הקשר לא פעלו. העברנו את המערכה ברכבים הפרטיים ועם מכשירי הטלפון הניידים האישיים. אולי לא תקני אבל זה עבד.
שלטנו על מאות מובילי טנקים, סמיטריילרים, משאיות וכלי רכב אחרים במאות משימות שאינני יכול לפרטן. סיימנו את המערכה הזו ללא תאונה אחת, ללא נפגעים בפעילות זו וללא תלונות מצד המפקדים. השתמשנו בידע, בניסיון, בנחישות ובהכרה מעמיקה של הפיקוד כדי לבצע את המשימות שלנו.
אני יכול להוסיף עוד חוויה אחת. בשלב מסוים קיבלתי הנחיה להעביר כוחות ממקום למקום. אינני יכול לפרט. יצאתי מהחדר של אותו מפקד שהנחה אותי, בגרירת רגליים שהעידה על חוסר שביעות רצון מופגן מהפקודה. אבל פקודה היא פקודה. היא הייתה מבוססת על מידע מודיעיני כלשהו.
חלפה חצי שעה ונקראתי שוב לאותו מפקד והוא שואל –"איך ידעת?" – רוצה לומר "איך ידעתי שהפקודה תבוטל?". השבתי לו שזו תוצאה של ניסיון ולימוד הלקחים ממערכות קודמות. לימוד ההיסטוריה הוא הנושא שמעסיק אותי היום. למלחמת לבנון השניה השפעה ישירה על בחירה זו.
——
מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.
אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן