בדרך להקמת מדינה מכינים רשימת מכולת: כ"ט בנובמבר של בן גוריון

בכ"ט בנובמבר, היום שבו חגג העולם היהודי ובארץ ישראל פרצו במעגלי ריקודים, ישב דוד בן גוריון בבית מלון קליה שליד ים המלח עם אשתו ונכדתו וכתב ביומנו דף אחד שנראה כמו רשימת מכולת – הרכיבים למדינה מתפקדת.

בן גוריון ידע שהחגיגות תהיינה קצרות; ידע, ולא צפה כי שעות ספורות אחרי ההצבעה יותקף אוטובוס שעשה דרכו מחדרה לירושלים – שניים מנוסעיו נהרגו. דקות ספורות לאחר מכן הותקף אוטובוס שעשה דרכו מנתניה לירושלים, וחמישה מנוסעיו נהרגו. כך נפתחה מלחמת העצמאות.

מאז קיבל על עצמו את תיק הביטחון בדצמבר 1946 ידע בן גוריון כי אנו עומדים בפני מערכה צבאית קשה, ולא רק מול ערביי ארץ ישראל אלא מול מדינות ערב הסובבות אותנו. במאי 1947, אחרי שקיים את הסמינר שלו, הוא הציג בפני מפקדי ההגנה את תפיסתו, והיו כאלה שלעגו לו. כך, כאשר העם חגג את החלטת החלוקה, ידע בן גוריון שהמשימה העיקרית הניצבת בפני ההנהגה היא היערכות להקמת המדינה היהודית.

מכאן ברור מדוע הופיעו אותם הדברים בדף הבודד שכתב בן גוריון ביומנו באותו יום – אלו הסממנים של מדינה בהקמה, ולא לפי סדר החשיבות: שם, חוקה, ממשלה, משפט, צבא, בירה, המנון, ואילו בצד דברים "טכניים" כמו תקציב, שירותים, מטבע, פקידות…

בן גוריון ידע והעריך כי משיעזבו הבריטים אסור שיווצר חלל ריק ויש להיערך למילוי החוסרים. ואכן, מי שעוקב אחרי אירועי חודש מאי 1948 יודע שהחיים האזרחיים בארץ לא נעצרו למרות המערכה הצבאית הכבדה, שנפתחה מיד אחרי הכרזת המדינה.

איפה עובר הגבול?

מעניין לראות מה חסר ברשימה שערך בן גוריון – גבולות.

דומה שבסתר ליבו האמין בן גוריון במשהו שאולי רבים אחרים לא האמינו בו, והוא שהמדינה הצעירה תתקשה מאוד להתקיים בגבולות החלוקה. אכן, גם בהכרזת העצמאות לא נכללו גבולותיה של המדינה החדשה, למרות דעתם של חלק מהמשפטנים שאין מדינה ללא גבולות. אלא שמלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק שנחתמו בסיומה מצביעים על כך שגבולותיה של המדינה הצעירה לא היו גבולות החלוקה.

כאן המקום להתייחס לתפקידו של משרד החוץ בהשגת היעד של החלטת החלוקה. מתיאוריהם של חיים ויצמן, משה שרת ואבא אבן עולה כי פעילותם הדיפלומטית של אנשי שירות החוץ של טרום מדינה, בלוויית אנשים דומיננטיים כמו נחום גולדמן, אבא הלל סילבר ואחרים, נדרשה כדי לשכנע רבים וטובים לתמוך בהחלטת החלוקה ולהשיג את הרוב של 2/3 שנדרש כדי שההחלטה תעבור.

ביומניו ובמכתביו יתאר שרת את המאבק שהתנהל בשתי חזיתות – החזית הדיפלומטית ברחבי תבל והחזית הביטחונית בארץ ישראל.

מדוע הדברים הללו חשובים דווקא היום?

משום שנראה ששירות החוץ בכלל, ומשרד החוץ בפרט, ירדו מגדולתם בשנים האחרונות. נדמה שהפעילות הדיפלומטית מדלגת מעל משרד זה. אינני מתכוון להיבטים האישיים, אני מתכוון לכך שמדיניות הביטחון היא המשך לפעילות מדינית ודיפלומטית. וכאשר באים לבחון את מעמדו של משרד החוץ וכיצד הוא אמור להיראות, אולי כדאי, באמת, להיזכר באותם ימים הרי גורל של נובמבר 1947.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן