זרעי השלום נשתלו במרוקו

אנואר סאדאת ומשה דיין. צילום: יעקב סער לע"מ

ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, משוחח עם משה דיין. צילום: יעקב סער, לע"מ

ביום ראשון ה-4 בספטמבר 1977, יצא "ביטניק" עם רעמת שיער, שפם של טרזן ומשקפי שמש כהים וגדולים משדה תעופה ליד אבו-גוש וטס דרך פריז לפז שבמרוקו. ה"תייר" המוזר התאכסן במלון של המלך בעיר המצויה בהרי האטלס, ובערב שלמחרת נפגש עם חסן מלך מרוקו לפגישה שנמשכה כשעה וחצי וכללה ארוחת ערב.

כך תיאר משה דיין את פגישתו הראשונה עם המלך, בספרו "הלנצח תאכל חרב". וכך החל גם המסע שנמשך בביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים, דרך ועידת קמפ דיויד והסתיים בחתימת הסכם השלום עם מצרים, ב-26 במרץ 1979, על מדשאות הבית הלבן.

מדוע נזכרתי בסיפור הזה? משום שבשבוע האחרון (11.12.2020) נמסרה הודעה על כינון יחסים דיפלומטיים עם מרוקו. מיד, כמקובל במקומותינו בעת הזו, החלה חלוקת הקרדיטים, ה"בעד" וה"נגד", כשרבים צרפו את תמונותיו של יצחק רבין פוסע מול משמר כבוד מרוקני – אות לכך שיחסים היו כבר באמצע שנות ה-90.

המלחמה על השלום

ב-16 בספטמבר 1977 התחפש דיין שוב וטס לראבאט, בירת מרוקו, שם נפגש עם המלך ועם סגן נשיא מצרים ד"ר חסן תוהמי. עמדת הפתיחה של המצרים הייתה "שלום תמורת נסיגה מכל השטחים". הפגישה הסתיימה בכך שהוחלט על החלפת טיוטות של הסכמי שלום בין שתי המדינות. הפגישה השלישית התקיימה כבר אחרי ביקור סאדאת בירושלים, אחרי שכבר היה ברור כי סיני כולה תוחזר למצרים וכי חצי האי יפורז. סיסמת המפגש בירושלים הייתה – No more war…

מקריאת ספרו של דיין ניתן להבין, לא רק בין השורות, כי התהליך של השגת הסכם השלום התחיל באותן פגישות, וכי מי שישב מול דיין יכול היה להבין שיש הבנה ישראלית לנסיגה משטחים, ובעיקר מסיני, במסגרת הסכמי שלום. בשלבים יותר מאוחרים נולד רעיון האוטונומיה שבא לפתור את המחלוקת לגבי זכויות הפלסטינים.

מזה שנים רבות שמרוקו הפכה יעד מבוקש לתיירים ישראלים. הקהילה היהודית במרוקו מנהלת אורח חיים מכובד. ההכרזה על יחסים "דה-יורה" נותנת ביטוי ליחסים "דה-פקטו" שקיימים כבר שנים רבות.

לכן, בעת הזו, יש לזכור כי במרוקו, ובתיווכו של המלך, נולד הסכם השלום עם מצרים המהווה עד היום נכס אסטרטגי מן המעלה הראשונה. צריך לזכור גם כי משה דיין – מי שמזוהה (בצדק או שלא בצדק) עם הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ועם הכישלון ביום הכיפורים – "ערק" מתנועת העבודה, חבר למנחם בגין וכלוחם "ירה" את הכדור הראשון במלחמה על השלום.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן

צור קשר