גם על הכנסת שלנו זרקו אבנים

התמונות קשות לצפייה: היום, ה-7 בינואר 2021, ירשם בהיסטוריה כיום שבו נכבש בניין הקפיטול בוושינגטון על ידי תומכי טראמפ. הפורעים התיישבו על כסאותיהם של סגן הנשיא, צירי הקונגרס והסנאט, שפונו מהאולם. הישיבה חודשה לאחר כמה שעות, וב-11:00 (שעון ישראל) אישרו בתי הנבחרים את בחירתם של ביידן והאריס כנשיא וסגנית הנשיא של ארצות הברית.

רצה הגורל והיום הוא גם היום שבו כנסת ישראל כמעט ונכבשה – ב-7 בינואר 1952, לפני 68 שנים. יום קודם לכן הודיע בן גוריון על תחילת המשא ומתן עם ממשלת גרמניה על הסכם השילומים. למחרת החל בכנסת הדיון הפוליטי. מנחם בגין, בראש כרבבה מתומכיו, נאם בכיכר ציון בירושלים ואמר כי המאבק על המשא ומתן עם גרמניה יהיה מאבק "לחיים או למוות".

לאחר מכן עלה בגין לנאום באולם המליאה, עדיין בקולנוע "קסם" בתל אביב, כאשר קהל תומכיו משליך אבנים לאולם המליאה. באירוע האלים נפצעו כ-140 מפגינים וכ-200 שוטרים. בן גוריון ובגין "החליפו מחמאות": בן גוריון כינה את בגין "פאשיסט" ובגין כינה את בן גוריון "חוליגן". כשאיים יושב ראש הישיבה להורידו מהדוכן אמר בגין: "אם אני לא אדבר, איש לא ידבר כאן". בהמשך הוסיף כי יתכן וזה יהיה נאומו האחרון בכנסת.

הכנסת לא נכבשה באותו יום. המו"מ עם גרמניה נמשך. הסכם השילומים אושר. מדינת ישראל נצלה ממשבר כלכלי נוראי. המפגינים שוחררו ואיש לא הועמד לדין.

דווקא הדמוקרטיה הישראלית בת ה-4, שלא הייתה לה חוקה, התמודדה עם המשבר טוב יותר מהאומה האמריקאית של ימינו, בעלת המסורת של 244 שנים וחוקה יציבה שאפשרה לסמלי המשטר הדמוקרטי ליפול בידי פורעים.

מנין נובע ההבדל?

ההבדל, לדעתי, טמון באישיותם של המנהיגים. בן גוריון שידע להוליך את המדינה בעתות משבר, מהקשים שידעה בתולדותיה, ראה כי הסכם התשלומים לא רק חיוני לאותה עת (שר האוצר שלו הודיע שיש לחם רק לעוד חודשיים…) אלא גם צודק מבחינת חובם של הגרמנים לעם היהודי.

מנחם בגין שידע לעצור את תומכיו אחרי פרשת אלטלנה, למזג את האצ"ל לתוך צה"ל, ידע גם הפעם לרסן את תומכיו, לדבוק בעיקרון הממלכתיות ולומר, ולא בפעם היחידה, כי שלטון מחליפים בקלפי.

למרות ההפגנות הסוערות, בנושא טעון ביותר, רק 7 שנים אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה והתגלו זוועות השואה, התגלתה המדינה הצעירה במלוא עוצמתה. שוב מסתבר אפוא שגם לאומה האמריקנית הוותיקה יש עוד מה ללמוד מאיתנו. נותר רק לקוות שאנחנו לא נלמד מהם…

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן