האם צה"ל הוא עדיין "צבא העם"?

השבוע פג המועד שקצב בג"ץ לממשלה למצוא פתרון לסוגית גיוס המגזר החרדי לצה"ל. המשמעות המידית היא שהחל מעתה כל צעיר או צעירה העומדים בתנאי חוק שירות ביטחון יהיו חייבים להתייצב בלשכת הגיוס ולמלא את חובתם להתגייס לצבא ההגנה לישראל. לציבור ברור כי חובת הגיוס לא תיאכף. האמת היא שלא ניתן לאכוף אותה ממש כפי שאי אפשר היה למנוע את ההלוויות ההמוניות בירושלים (כפי שהודה בגילוי לב אחד מנציגי המשטרה).

שאלת גיוס החרדים היא רק חלק משאלה רחבה יותר המחייבת את החברה הישראלית לדיון מעמיק, לחשיבה מחודשת ואולי לשינוי תפיסות עולם בסיסיות. השאלה במובנה הרחב היא – האם צה"ל הוא עדיין צבא העם, שכולם משרתים בו בסדיר או במילואים? או שמא העיקרון הזה, שהיה עיקרון יסוד מאז הקמת המדינה, נמצא בתהליך של שבר – שלא לומר ריסוק מוחלט?

גילוי נאות, והסתייגות

בפתח הדברים, גילוי נאות: אני נמנה על משפחה שכל בניה ובנותיה שירתו בצה"ל. אני נמנה על כוחות המילואים. שניים מבני המשפחה שלי נפלו במלחמת יום הכיפורים. צה"ל הוא חלק מאתנו ואנחנו חלק ממנו. הרעיון של הצבא הוא צבא העם הוא חלק מ"גירסא דינקותא" שלנו.

במקביל, בשנה האחרונה התחלתי ללמד בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו. העברתי קורסים לגברים חרדים, והתלבטתי. היה ברור לי שמרביתם לא שירתו בצה"ל. אחרי שהבנתי שרובם באים ללימודים אחרי יום עבודה ומאזינים לי בשיעור שמתחיל ב-21:00 ומסתיים ב-22:30 הבנתי שאם ילמדו ממני מקצוע יש סיכוי שיכנסו למעגל העבודה. ה"פידבק" שאני מקבל מהם היום, אחרי שהקורס הסתיים, מוכיח שצדקתי.

הבעיה היא שלא ברור אם החברה הישראלית, במצבה היום, בנויה לקיים דיון בשאלות יסוד, שכן כל דיון כזה יגרר מיד למחוזות בלתי רצויים של "שמאל" ו"ימין" ואף יותר מכך "ביבי" או "אנטי ביבי". למרות זאת לא ניתן לברוח מהדיון הזה משום שהתנהלות לא נכונה של הציבור, גם החרדי וגם מי שאינו חרדי עלולה לגרום לריסוק עוד יותר גדול של מעט הלכידות שנותרה בחברה הישראלית.

חשבון נפש

לשאלת מעמדו של צה"ל כצבא העם יש בהקשר זה שני היבטים.

הראשון הוא היבט כללי. אנו מצויים במצב של ירידה בשיעורי הגיוס בחברה בכלל. על פי נתונים שהוצגו בשנים עברו, אנו צועדים (אם לא הגענו כבר) לקראת מצב שבו רק מחצית מחייבי וחייבות הגיוס יתגייסו ויסיימו את שירותם בצה"ל. רק חלק קטן מחייבי שירות המילואים אכן מבצעים שירות כזה.

ההיבט השני: מגפת הקורונה מחייבת את החברה הישראלית לקיים שיח משמעותי עם המיעוטים שבקרבה – המיעוט החרדי והמיעוט הערבי. הדיון מתחייב לא רק בסוגית השירות הצבאי אלא בשאלות יסוד של דיור, חינוך, זכויות חברתיות ועוד. הדיון הוא בשאלה העקרונית של אופן ההתייחסות של החברה בכלל לציבורים שיש להם אורח חיים ונוהגים שאינם נחלת הכלל.

חלק מהמיעוטים הללו – בעיקר המיעוט הערבי – מנסים להשתלב בחברה, אך הם עדיין נתקלים בחוסר אמון. הם נאלצים, גם הם, להתמודד עם אלימות קשה ועם מסורות עתיקות של "שמירה על כבוד המשפחה". לגבי הציבור החרדי, נראה כי מאורעות התקופה האחרונה מעידים על כך שהם רוצים לשמור על אורחות חייהם, להסתגר בד' אמות החסידויות ולהעדיף את שלטון הרבנים על פני השתלבות בחברה, גם אם מדובר בחיים בצפיפות נוראית ובמצוקה כלכלית.

מכאן מתבקשות השאלות החייבות דיון.

הראשונה והעיקרית: מהם צרכי הצבא בכוח אדם, הן במספרים והן באיכויות? זאת לאור דפוסיה החדשים של המערכה הצבאית, כפי שהציג אותם הרמטכ"ל בנאומו בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי. זו שאלה שגם הצבא מתחמק מלעסוק בה כדי לא להיכנס לשדה המוקשים הפוליטי.

השנייה והמתבקשת: מהו המודל הנכון של תרומת אלו (בנים ובנות) שלא יתגייסו (גם חרדים וגם ערבים) של תרומה למדינה ולחברה – אולי בדמות שירות לאומי או דגם של "משמר לאומי" שבימי מגפה זו גילינו עד כמה חסר גוף כזה בחברה שלנו (ושוב – בהתייחס לדברי הרמטכ"ל בדבר פגיעות קשות בעורף בזמן מערכה צבאית). ומכאן – עד כמה פתרון סוגית הגיוס ישפיע על ההשתלבות בחברה בכלל ובשוק העבודה בפרט, כדי שהציבורים הללו יתרמו באותם מקומות שהחברה זקוקה להם.

המיעוטים זכאים לזכויות. אבל…

בהקשר זה אני שיניתי את דעתי, אולי על משקל דבריו של משה דיין ש"רק חמור אינו משנה את דעתו…". כיום אני חושב שדווקא אלו הנמנים על המחנה הליברלי הנאור, המבינים שאחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הוא גילוי הבנה לזכויות המיעוט, צריכים לעשות "חישוב מסלול מחדש". יחד עם זאת, לא ניתן לקבל את האמירה גלוית הלב של אותו צעיר חרדי שנשאל "ומי יגן עלינו" וענה "הפראיירים".

ובכן, נאמר לכל אלה שצריכים להתייצב מהיום בלשכות הגיוס: אנחנו מבינים את המצב ואת רצונכם לשמור על אורחות חייכם אבל "פרייארים" אנחנו לא… ולא כדאי שתייחסו לנו תכונה כזו כי אז לא תמצאו אצלנו שמץ של הבנה.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן