איציק סעידיאן מצית משואה לתפארת מדינת ישראל

ביום שקדם לערב יום הזיכרון הצית איציק סעידיאן משואה ל"תפארת מדינת ישראל". הוא לא עשה זאת בטקס הממלכתי בהר הרצל. הוא לא נמנה על אלו הראויים להדליק משואה. הוא "בסך הכל" היה חייל פשוט שנפצע קשה במבצע 'צוק איתן' וסובל מפוסט טראומה.

סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון כמחאה על הדרך שבה המערכת מתנהלת מולו. שמעתי וקראתי את נכי צה"ל הטוענים שהם ניצחו כל אויב אבל לא יכלו לנצח את משרד הביטחון. אני מאמין להם.

צר לי לומר זאת, אבל מדינה שפצוע צה"ל מצית את עצמו כאות מחאה על האטימות של המערכת היא מדינה ללא הוד, ללא הדר וללא תפארת. מסיבה זו מבחינתי השנה הטקס בהר הרצל ריק מתוכן ואין לי כל כוונה לצפות בו. זו המחאה הקטנה שלי והחיבוק היחיד שאני יכול לתת לאיציק ולמשפחתו.

לא מתקנים את הכשלים

שמעתי את מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (מיל') אמיר אשל לוקח אחריות, מבטיח טיפול ומסביר את הבעייתיות בסוגית הלומי הקרב. קשה להטיל עליו אחריות שכן הוא נכנס למשרד רק לפני כמה חודשים. אשל אומר שאלפי, ואולי עשרות אלפי נכי צה"ל מטופלים ומשוקמים. יכול להיות. אבל מדינה נבחנת ביחס שלה לבודדים.

המקרה הבודד (ולמרבה הצער איציק סעידיאן לא לבד) הוא המקרה שצריך לטפל בו כראוי על מנת שלא נגיע למצב שהגענו. על כך שהרוב מטופל – לא מגיע למשרד הביטחון לא צל"ש ולא מדליה. זהו תפקידו. על המקרה הבודד מגיע לו אות קלון. בשעות כתיבת מילים אלו איציק סעידיאן נלחם על חייו, ועשן האבוקה שהצית עולה מעלה-מעלה, מתפשט בשמי הארץ ומטיל צל כבד על חגיגות יום העצמאות הזה.

ואי-אפשר בלי מילה על תהליכי הלמידה והפקת הלקחים. האלוף (מיל') דורון אלמוג כתב דו"ח קשה וחריף על הטיפול בהלומי הקרב. מה נעשה עם הדו"ח הזה עד היום? האם הלקחים מכשלונות קודמים הופקו? האם אנחנו בטוחים שלא יהיו עוד איציק סעידיאן?

העבר מלמד אותנו שהכשלונות חוזרים פעם אחר פעם משום שהמקרים הקשים לא נלמדים, הלקחים לא מופקים ועולם כמנהגו נוהג. לכן מתנהלות מלחמות כושלות ולכן איציק סעידיאן הצית משואה.

לתפארת מדינת ישראל.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן