רוחות מלחמה: רוסיה מול אוקראינה – מאת מוטי גלוסקה
כאשר יתפרסמו דברים אלו נדע, אולי, אם החליט שליט רוסיה, פוטין, לפלוש לאוקראינה. היום אנחנו צופים בתמונות המאיימות של הצבא הרוסי הנערך מול גבולות אוקראינה. אמנם אנחנו מורגלים בתנועות של כוחות צבא במדינתנו הקטנה, אך הם אינם נראים מאיימים כמו כלי המלחמה הרוסיים הנערכים למערכה צבאית.
השאלה המתבקשת היא מה היחס שבין המהלכים הצבאיים המאיימים לבין בחינת החלופות המדיניות הנבדקות, אם בכלל, על-ידי הצדדים השונים.
שאלה נוספת שמעסיקה אותי ואשר יש לה השלכה על מה שקורה אצלנו היא מה היחס בין עמדת ההנהגה, המיוצגת על-ידי פוטין, לבין העם הרוסי. האם אנחנו אכן במצב שבו העם הרוסי עומד מאחורי עמדת ההנהגה ותומך בה ללא סייג.
אצלנו, בהערכת המצב השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי נקבע שהאיום העיקרי הניצב מול מדינת ישראל הוא האיום של עוצמת החוסן הלאומי.
מד"ר קפלן, החוקרת את רוסיה והעם הרוסי שמעתי בראיון רדיופוני כי יש בקרב העם הרוסי קולות שונים של אנשי צבא בדימוס (וטרנים) וארגונים חברתיים אשר אינם תומכים במהלכים הצבאיים. אולם בהיות המשטר הרוסי משטר טוטליטרי המושתת על עליונות הקבוצה השלטת ועל הצבא קולות אלו אינם נשמעים למרחוק.
כלומר – פוטין ניצב לא רק בפני האיום החיצוני שהציב בפניו המערב אלא גם בפני התנגדות פנימית. איננו יכולים לדעת איך תתבטא אותה התנגדות פנימית ומה הצעדים שהממשל ינקוט נגדם. יש לזכור שהצבא הרוסי והיחידות הניצבות בגבול אוקראינה הן יחידות מקצועיות אשר מערכה צבאית הוא יעד שהן נערכות אליו וזהו יעודן.
מספר מסקנות מתבקשות מהאמור לעיל אשר חשיבותם נוגעת במישרין גם לאירועים המתרחשים בעת הזו בירושלים.
הראשונה – לא נס ליחה של קביעתו של פון קלאוזביץ לפיה המלחמה היא המשך המדיניות בדרכים אחרות. מכאן שעדיף לבחון את החלופות המדיניות לפני שבודקים את החלופה הצבאית.
בהקשר שלנו – ישראל נמצאת בין הפטיש לסדן. מחד הברית ההדוקה עם ארצות הברית ומאידך התיאום הביטחוני עם הרוסים בכל הקשור לפעילות בסוריה ובלבנון נגד ההתעצמות האיראנית. אגב עניין זה יש לומר כי אנו מצויים בין הפטיש האמריקאי לסדן הסיני בכל הקשור לנושאים כלכליים לרבות השתתפות הסינים במיזמים חשובים בישראל.
עלינו לערוך את סדר העדיפויות שלנו ולהערך לכל תרחיש. באשר למאבק רוסיה – אוקראינה אולי יאה הביטוי "והמשכיל בעת ההיא ידום".
