דו"ח בסכנת טביעה בנחל צפית – על אסון נחל צפית מאת מוטי גלוסקה

מוטי גלוסקה על האסון בנחל צפית: מזה תקופה ארוכה, עוסקת ועדת בדיקה ממשלתית, בראשות השופטת שולמית וסרקרוג, בחקר הפרשה של טביעת הנערות והנערים בנחל צפית.

הואיל וכנגד שניים מראשי המכינה מתנהל הליך פלילי, הרי שהוועדה אינה עוסקת בחיפוש אחר אשמים, אלא, וזה עיקר החשיבות של עבודתה, בבחינת ההיבטים המהותיים ומציאת הסיבות שהביאו לכשל הנוראי שגבה 10 קורבנות. העובדה שוועדה זו לא עסקה בחיפוש אחר אשמים ולא עסקה ב"עריפת ראשים", אפשרה דיון ענייני שעיקרו היבטים משפטיים, אבל בבסיסו נגע בערכי היסוד של אחריות, פיקוח ובקרה – והכי חשוב, שמירה על כללי הבטיחות.

ביום 15.5.2022, הגישה הוועדה דו"ח ביניים. הגשת הדו"ח עברה כמעט ללא דיווח תקשורתי המתמקד בימים אלו בפיגועי טרור ובעריקי הקואליציה. דו"ח הביניים, הארוך והמפורט, מחזיק 186 עמודים ולא נותר אלא לשאול מה עוד נותר לבחון ולכתוב בדו"ח הסופי, לאחר שאין אבן שהוועדה לא הפכה בה.

על מי מוטלת האחריות?

מקריאה ראשונית עולה שלדעת הוועדה המצב המשפטי ברור וכך גם חלוקת הסמכויות ותחומי האחריות. אין ספק שהמשרדים הנוגעים בדבר – ביטחון וחינוך, אחראים על הפעלת המכינות ואין ספק שהם אחראים לבטיחות החניכים. אכן נמצא כי האחריות לא הופעלה בכל הקשור לכללי הבטיחות ולהסדרים שנועדו להבטחת שלומם של תלמידי המכינות.

המסקנה המתבקשת היא כי אותם גורמים פשוט הסירו מעצמם כל אחריות לבטיחותם על תלמידי המכינה והתעלמו לחלוטין מהצורך לקבוע כללי בטיחות (ככל שלא היו כאלה) ולהקפיד על קיומם. מדובר בהתנערות שערורייתית של רשויות שלטוניות בהקשר הנעלה ביותר – שמירה על חיי אדם.

מסקנות הוועדה מצביעות על כשל חמור הרובץ לפתחם של משרדים אלו. הוועדה לא הסתפקה בכך והיא הציעה מספר רב של המלצות ברמה הפרקטית אך מעל לכל הפנתה לתחום הערכי של סמכות ואחריות.

לטעמי, ניתן לתמצת את מסקנות הוועדה בדברים שהביאה הוועדה בסיום הדו"ח שלה – שבעת העיקרים שהועלו בעדותה של יעל אלפי, אחותו של צור אלפי שנספה באסון, חובלת מצטיינת נשיא לשנת 2020 וקצינה בספינת טילים:
"הדבר הכי וודאי בחיים שלנו זה שיום אחד הם ייגרמו ואני חושבת שכשאנחנו כדי לחיות את החיים, צריך באיזשהו מקום להכחיש את המחשבה הזאת שזה יכול להיגמר כל רגע. כשאתה מאבד מישהו קרוב – נשחקת היכולת הזאת להדחיק או להכחיש … אני מקבלת משקפיים קצת שונות לראות בהן את העולם".

ובהמשך: "חיי אדם הם מעל הכל. זה נשמע כמו נקודה שהיא אובייס כי זה חלק מערכי צה"ל. אני חושבת שזו תפיסה שלא מספיק שגורה בכללי בחיים שלנו, כחברה, ההבנה הזו שזה הדבר הכי משמעותי. לא שווה שום דבר, שום ניסיון לא יהיה שווה את זה אם מישהו יאבד את חייו על דבר כזה. ברגע שאנחנו אחראיים על משהו אנחנו צריכים להבין, בראש חרדת הקודש הזו שהבטיחות הזו עלינו לגמרי – ולא יהיה מישהו אחרי זה שיבוא וייתן לנו עוד גיבוי ויעצור את הנחל או לא יודעת מה. וזה נובע קודם כל מההבנה מהי אחריות. לדעת שעשינו הכל. אני צריכה להיות שלמה עם זה, שאם חס וחלילה לא בשליטתי יקרה משהו, שעשיתי כל שאני יכולה כדי למנוע את זה".

עוד הוסיפה יעל אלפי: "חשיבה ביקורתית ומעגלי בקרה – האינסטינקט שלנו הוא להשתיק תמיד את מעגלי הבקרה האלו. להוריד את זה שנייה, לטפל בזה, אבל זה לא באמת לטפל, זה יותר להשתיק. לא לפחד לעמוד מנגד ולשלם מחיר. להבין שאנחנו קטנים בעולם הזה, להבין שאני עוד בורג בעולם ולא שולטת על הכל".

נקודה לסיום מאת יעל אלפי

"נקודת ההחלטה או ההכרעה. אני חושבת שאנחנו הרבה פעמי נמצאים בחיים בצמתים, שאנחנו לוקחים החלטה ולא מבינים כמה השלכות יש להחלטה הזו, ואולי אם היינו מבינים כמה השלכות יש להחלטה הזאת, אז היינו חושבים עליה קצת יותר בכובד ראש".

ולסיום: "אני חיכיתי הרבה זמן להגיע לפה. הלוואי שזה היה קורה בלי האסון. זה היה מאוד משמעותי לבוא. לא כדי להשמיע את הקול של אחי, אני פה לא בשביל זה, ולא בשביל ה-9 בנות בנות שנהרגו איתו, אני גם לא פה בשביל עצמי או המשפחה שלי… אני פשוט באמת מאמינה במה שהוא מביא לחברה הישראלית, והלוואי שהוא יצליח לעשו תיקון מהדרך שהוא איבד כבר מזמן. אני מרגישה שליחות גדולה להיות פה".

וכל המוסיף גורע.