זיכרונותיו של נהג הובלה כבדה

הכותרת בדה-מארקר (13.10.22) שבישרה כי "בשל הזנחה בימ"חים צה"ל רוכש משאיות ישנות מארצות הברית" החזירה אותי לימי כנהג הובלה כבדה, אי שם בחודשים יוני-יולי 1970, קצת לפני סיום מלחמת ההתשה. השתייכתי (ואני גאה על כך) למרכז ההובלה של צה"ל ונהגתי על משאית 400-D, ליילנד, זיל רוסי וכיוצא בזה. לימים אף ניתנה לי "מתנה" בדמות רישיון על מוביל טנקים.

כאשר קראתי את הכתבה בדה-מארקר, הבנתי שכנראה כלום לא השתנה מאז. משאיות ה"ריו" הישנות עדיין בימ"חים, התחזוקה לקויה, יש פערים בכשירות כלי הרכב והצמיגים ויש מחסור בכוח אדם מקצועי לתחזוקת הכלים.

ובכן – בעת מבחן, המשאיות האלו לא יצאו משער הבסיס. זה קרה לנו גם במלחמת יום הכיפורים (1973) במלחמת לבנון הראשונה (1982)  וגם במלחמת לבנון השנייה (2006).

במלחמות האלו כבר הייתי קצין וראיתי את התמונה מהשטח ומהחמ"ל של פיקוד הצפון.

במלחמת לבנון השנייה נסענו, 22 קצינים, ברכבים הפרטיים שלנו כי הג'יפים בימ"ח לא הניעו. כוח הא דם שלנו קוצץ, במסגרת הקיצוץ הרוחבי שהיה בצה"ל בשנת 2005,  ולא היה מי שיתחזק את הכלים.

עכשיו צה"ל משקיע שוב בקניית משאיות ישנות, בנות 30-20 שנים (שאני מניח שהאמריקאים שמחים להיפטר מהן) אשר יכנסו לימ"חים ויחנו בצד המשאיות הריו הישנות. המשאיות האלו ימתינו לעת פקודה ואנחנו נמתין בדאגה לראות האם הן ימלאו את תפקידן. נמתין גם לראות האם יוקצו המשאבים וכוח האדם כדי לתחזק אותן בין המערכות.

כיוצא מרכז ההובלה אני חש עצב למראה המצב הזה. צמחתי במרכז הזה שטיפח אז את הנהג ולימים התמודדתי עם הקשיים שניצבו בפנינו כמפקדים ומקבלי החלטות בכל הקשור ליכולות הביצוע לנוכח הציוד הישן והלקוי.

כמי שחוקר היום את תהליכי הפקת הלקחים בעקבות מערכות צבאיות אני חש תיסכול לאור העובדה שעדיין לא חושבים מחוץ לקופסא ולא מנסים פתרונות אחרים לגבי המשאיות הטקטיות (אלו שאמורות להוביל תחמושת ואספקה לכוחות בשטח ולפנות פצועים). עצוב לראות שלא נמצאו פתרונות יצירתיים לסוגיה שעלולה להשפיע על התנהלות המערכה הבאה.

רכישת המשאיות מצביעה על כך שיש בצה"ל מי שחושבים כי מהלכי המערכה הבאה לא יוכתבו רק על ידי חיל האויר והאמצעים המיוחדים והמתוחכמים, אלא, שיהיה צורך בתמרון קרקעי והפעלת כוחות שיריון, תותחנים, הנדסה וחי"ר. מי יוביל אז אפסניה ותחמושת ומי יפנה פצועים?

חמור בעיני שהלקחים לא הופקו. סוגית התחזוקה בימ"חים נדונה בדו"ח ועדת אגרנט (1974/5) ושוב  באותן מילים בדו"ח וינוגרד (2007/8). כאילו דבר לא השתנה. הכתובת על הקיר. לא יהיה  צורך בוועדת חקירה נוספת. המסקנות כבר ידועות מראש.