חצי הכוס הריקה של אביב כוכבי – מאת מוטי גלוסקה

כמו הרבה ישראלים טובים הייתי אמור להתמודד ולהתחזק למשמע הרצאתו הרהוטה והסדורה של הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי בכנס השנתי לזכר רא"ל אמנון ליפקין-שחק (אוניברסיטת רייכמן, 14.12.22). אך כבר ביציאה אמרתי לאלה שסובבו אותי כי אני מאוד מוטרד מהנושאים שכוכבי לא דיבר עליהם. קרי על חצי הכוס הריקה בדבריו. הסתבר לי שכיוונתי לדעת גדולים (עמוס הראל, הארץ 16.12.22).

כוכבי התמקד בהרצאתו ביכולות הטכנולוגיות של הצבא ובעובדה שכתוצאה מהשימוש במודיעין מפותח ובטכנולוגיות  מתקדמות   (לרבות בינה מלאכותית). הצבא עיצב בהצלחה רבה את זירות הלחימה בעזה ובצפון והוא מצליח בעקביות בעיצוב זירת הלחימה באיו"ש. הדברים בהחלט מעודדים ומעוררי הערכה כלפי היכולות ורמת הביצוע. אלא שממש במקביל פרסם צה"ל את נתוני הגיוס לשנת 2021 ומשרד האוצר פרסם את נתוני השכר של אנשי כוחות הביטחון.

אלה כמו אלה מובילים אותנו לבחון את מה שכוכבי לא עסק בו:

• משבר כוח האדם בצה"ל (בהווה ובעתיד לאור נתוני הגיוס).
• משבר במוכנות ובעיקר עמידות העורף.
• מוכנות מערך המילואים.
• פערי השכר של הקצונה הבכירה מול הקצונה הצעירה.

ובעיקר – כוכבי לא דיבר על ערכי צה"ל ורוח הלחימה בעידן של היות הצבא, הלכה למעשה,  כוח שיטורי ביהודה ושומרון, עובדה המשפיעה על התרבות הצה"לית, על כוח צה"ל ולא פחות על הרמה המבצעית בשל מיעוט האמונים.

נכון שבהרצאה סדורה בפרק זמן קצוב, מול קהל שרובו נטוע במערכות הביטחון, כוכבי לא יכול להתייחס לכל הנושאים. הוא בחר להתמקד בתחום מסויים. זהו התחום שבו לקראת סיום תפקידו הוא יכול להצביע על הצלחות. הוא ראוי להערכה על הישגיו בעיקר בתקופה לא פשוטה של כאוס פוליטי ושל הצורך לנהל את המערכת בלא תכנית רב שנתית מושלמת. לנושאים האחרים הוא בחר שלא להתייחס אולי משום שעל סף יציאתו לחיים האזרחיים הוא ביקש שלא להתמודד עם נושאים המצויים במחלוקת ציבורית (אולי כמי שמכוון יום אחד לחיים ציבוריים) ואולי משום שסבר שמן הראוי להשאיר את הטיפול למחליפו אלוף הרצי הלוי. אולם, בסיום דבריו הדגיש כוכבי את המימד האנושי וברור היה מדבריו שללא האנשים לא ניתן היה להגיע להישגים הללו ועל כן יש לטפח את האנשים לרבות, ואולי בעיקר, בהיבט הכלכלי.

אז מה מטריד אותי?

אני כמו רבים אחרים מוטרד מהעובדה שלמעלה משליש מחייבי הגיוס אינם מתגייסים ולמעלה ממחצית חייבי הגיוס אינם מסיימים את שירותם!

מטרידה העובדה שמספר המשתחררים מגיוס בשל סעיף נפשי הוכפל בשנים האחרונות.

מטרידה אותי העובדה שמרבית חייבי הגיוס, מהאשכולות המצויים ברמה הסוציואקונומית הגבוהה, מתגייסים ליחידות העילית הטכנולוגיות או לסיירות המובחרות ואילו מרבית המאיישים את חטיבות החי"ר מגיעים מהפריפריה.

מטרידה העובדה שרק 5% מכלל חייבי הגיוס בכל שלביו מוגדרים כאנשי מילואים ורק 1.5% מהם מבצע שירות מילואים פעיל (הגם שלאלה צפויה תעסוקה מלאה בתפקידי שיטור באיו"ש).

מטרידה העובדה שהיחידות, גם הסדירות וגם יחידות המילואים ממעטות להתאמן.

מטרידה עוד יותר ולא פחות מכל העובדות האחרות שגם הרמטכ"ל יודע שהעורף אינו ערוך כראוי למתקפת הטילים הצפויה בתקופה הקרובה ככל שתתחולל מערכה בחזית הצפונית או ברצועת עזה.

כוכבי דיבר על חצי הכוס המלאה. חייבם לדבר על המחצית השנייה. על הנושאים הטעונים טיפול ברמה האנושית, שיש בה, בהכרח, כדי להשליך על הרמה המבצעית.

אולם מעל לכל אלה סיכום דבריו של כוכבי, על הצבא המעצב זירה מעיד שאכן, לשיטתו, הצבא ממלא את ייעודו. כוכבי קובע כי הצבא עיצב את זירות הלחימה בעזה, בצפון ובאיו"ש וכי יש לו מקום מרכזי בעיצוב האסטרטגיה הלאומית. השאלה, שאליה כוכבי איננו אמור להתייחס, היא – מי קובע את הייעוד. מי נותן את הדירקטיבה שעל פיה אמור הצבא לפעול. מי קובע את האסטרטגיה הלאומית שכן כולנו חייבים לזכור את הכלל שעדיין לא אבד עליו הכלח לפיו המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים – היכן המדיניות שבעקבותיה צה"ל מעצב את זירות הלחימה? מי מעצב את תפיסת הביטחון הלאומי שעל פיה צריך להיבנות המעשה הצבאי? שאלות אלו מופנות אל הדרג המדיני. כוכבי, כמו איזנקוט שקדם לו, טוען שככל שהדרג המדיני יכתיב את הייעוד הצבא ימלא את המוטל עליו בהצלחה.