מלחמה בגדה!

נפילתו בקרב של דוד יהודה יצחק, בעת יציאת כוחות צה"ל מג'נין, הזכירה לנו שאין מלחמות "נחמדות" וגם כאשר יש הישגים יש לכך מחיר כבד. כך גם לגבי הפיגוע הקשה בתל אביב שעה שהכוחות עדיין נלחמו בתוך מחנה הפליטים. מרבית הדברים הנכתבים כאן נכתבו לפני שהחל המבצע בג'נין. אולם מרגע שהחל המבצע להתגלגל ברור שמה שהיה אקטואלי ב- 3.7.23 לפני חצות איננו ישים עוד.
עד לרגע זה, למעלה מ-72 שעות אחרי הכניסה למחנה ג'נין, לא כונסה הממשלה, לא כונס הקבינט ולא כונסה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי לאשר את הפעולה!
הדבר נוגד את החוק אבל במציאות הנוכחית שלנו החוק הפך לאסקופה נרמסת והוא, אולי במקרה הטוב, בגדר המלצה בלבד.
הניסיון להדחיק את העובדה שביהודה ושומרון מתנהלת מלחמה לא צלח. כוחות גדולים בסיוע חייל האוויר פעלו במחנה הפליטים בג'נין במלחמה מבית לבית.
לציבור (ולצערי מדובר גם בראשי האופוזיציה גנץ ולפיד) קל להדחיק את העובדה הזו. לא די לתמוך מבחוץ בכוחות הביטחון, יש להתייצב בגלוי כנגד מה שמחוללת הממשלה ביהודה ושומרון. כוחות גדולים של הצבא, והפעם גם בסיוע ישיר של חייל האוויר, פעלו בעיקר בגזרות של ג'נין ושכם אל מול כוחות נחותים בהרבה אבל מתודלקים בהרבה שנאה ובעיקר ויותר מהכול- בתחושה של חוסר תקווה. הם אינם יודעים מה צופן להם העתיד. לא רק במישור הלאומי אלא, ואולי בעיקר במישור האישי.
התסכול הוא רב ככל שהדברים נוגעים לאפשרויות הלימודים, העבודה והקמת משפחה. חלק מהמפגעים יוצאים לבצע פיגוע על רקע מצוקה אישית אותה מנצלים היטב ארגוני הטרור.
במישור הלאומי התסכול רב לא פחות. המפגעים מביטים בהיחלשותה של הרשות הפלסטינית. זו שיש לה הסכם עם ישראל וזו שסייעה ומסייעת לשב"כ למנוע פיגועים.
ממשלת ישראל עושה כל שביכולתה כדי להחליש את הרשות ואולי אף להביא להתמוטטותה כפי שרוצים חלק מהשרים ובניגוד מוחלט לעמדת המומחים (עמוס גלעד, גיורא איילנד). גם ראשי הצבא דהיום רמזו בנאומיהם בכנס הרצליה של המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן שהפתרון הוא מדיני ולא צבאי. אלא שהקריאות האלו נשארות כקול קורא במדבר.
התגובה על מעשה טרור היא עוד הקמת יחידות דיור בגדה והתוכנית להביא חצי מיליון יהודים לאזור. בינתיים מקימים מאחזים בלתי חוקיים.
המשמעות היא כי בין הירדן לים תהיה מדינה אחרת ובעתיד הקרוב היא לא תהיה מדינה יהודית. במאה  ה-21 אין מדינות אפרטהייד. בוודאי לא בקהילה שישראל רוצה להימנות עליה.
ובינתיים- בגדה מתנהלת מערכה צבאית ויכולות הצד שכנגד הולכו ומשתפרות ; כך למשל השימוש במטעני צד כנגד רכבים נכנסים, למרות מה שמזכיר לנו את השהיה הארוכה בלבנון בין 1982 ל-2000.
המלחמה מתנהלת בשתי חזיתות. האחת מול הלוחמים הפלסטינים והאחרת מול הטרוריסטים מבין אלו שיוצאים לבצע פוגרום בכפרים ערביים. למרבה הצער הודה דובר צה"ל (21.6.23) כי הצבא לא היה ערוך מודיעינית להיקף הפעילות של הפורעים הללו. מצער מאוד! בנוסף ולא פחות חשוב מהתגובות האמריקאיות ניתן ללמוד שמתחיל לאמריקאים להימאס מאתנו ומהגחמות שלנו ועדיין אין טלפון מביידן.
ובשולי הדברים- אינני מקנא במפקדים מרמת אלוף הפיקוד, מפקד האוגדה, המח"טים, המג"דים וכל אלה שניצבים מול המפגעים משני הצדדים. אינני מקנא ברמטכ"ל שצריך להתמודד עם המערכה שבשטח, להכין את הצבא למלחמה הבאה ועם מאבקם של מתנגדי המהפכה המשפטית.
דובר צה"ל שסיכם את המבצע אישר שעוד נחזור לג'נין. מפקדים בכירים אחרים אשרו שהמבצע הזה איננו סוף פסוק ולמעשה לא יחולל שינוי כלשהו (עמוס הראל, הארץ).
"ראי אדמה עד כמה היינו בזבזנים…" נפילתו של דוד יהודה יצחק רק הזכירה לנו עד כמה נכונות היו מילותיו של שאול טשרניחובסקי.