דם זורם ברחובות

מאוד מפתה לכתוב בשעות אלו על המצעד המרשים לירושלים על אנשי המחאה או על מחאת המילואימניקים, הרופאים וההייטקיסטים. אלא שלא ניתן להתעלם מהדם הזורם ברחובות. 132 אנשים נרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית. 7 בתוך שלושת הימים האחרונים.

הרצח האחרון היה בג'סר א-זרקא. בין קיסריה למעגן מיכאל. לב ליבה של הארץ שותתת הדם. האירועים "זוכים" לסיקור קצר. הם לכאורה חשובים פחות מאירועי המחאה החשובים כשלעצמם.

ממשלת ישראל לא עוסקת בכך. ככל הנראה מה שקורה בחברה הערבית לא מעניין אותה (כמו נושאים רבים וחשובים אחרים שאינם קשורים במהפכה המשטרית). חלק מהרציחות נובע מסכסוכי עבריינים ומשפחות פשע. חלק נובע  מסכסוכים בתוך ובין המשפחות.

תהיה הסיבה אשר תהיה זהו מצב חרום לאומי. הוא מחייב הפסקת כל הפעילות האחרת ונקיטת מהלכים המתחייבים מהמצב. ברור שלנוכח עיסוקה המתיש של המשטרה בהפגנות היא אינה יכולה להתפנות לטיפול בפשיעה בחברה הערבית.

השב"כ וכוחות הביטחון יודעים לעצור תוך שעות ספורות כמעט כל מפגע. אולם, אין לנו מידע על עצורים בחברה הערבית, ואין לנו כיווני חקירה – משום שלמשטרה אין בשלב הזה קשב לעסוק בכך (הסיבות מובנות ומקובלות – יש לה עודף משימות חיוניות).

מי שחושב שהרציחות בחברה הערבית יעצרו שם טועה. שני מעשי רצח התרחשו בסוף השבוע החולף גם בחברה היהודית. אני בטוח שאם הכאוס החוקתי ייעצר יתגייסו גם  טובי בנינו, אנשי מילואים, לעצור את שפיכות הדמים הזו . יש ידע, יש תכניות (תשאלו את יואב סגלוביץ) צריך רק לקום ולעשות מעשה – להכריז על מצב חירום, לרכז את כל הכוחות ולהילחם בתופעה  הזו. אנחנו מאבדים, אם עוד לא אבדנו, את הציבור הערבי המסור, שאת חלקו הגדול אנו פוגשים בבתי החולים, בבתי המרקחת, בבתי המשפט ועל פיגומי הבניינים הנבנים כאן.

משטרת ישראל ידעה להשיג הישגים מרשימים מול משפחות הפשע היהודיות. חלק מראשיהן יושבים בכלא. חלק בחו"ל. אץ מקומם תפסו המשפחות הערביות והעומדים בראשן. למי שטרם הפנים זו מלחמה. הרחובות שטופים בדם ומג'סר א-זרקא הם יזלגו דרומה ומי יודע לאן יגיעו אם לא נעצור.