מערכה בשלוש חזיתות

מזה 43 ימים שעם ישראל מצוי במערכה רב-זירתית. כך מגדיר צה"ל את הצורך להיערך לעימות ביותר מאשר חזית אחת.

המערכה נפתחה באותו יום ארור של ה-7 באוקטובר 2023 ובהמשך, אולי בעצימות פחותה אך עם נפיצות רבה היא מתנהלת גם בצפון.

עובדה – 250,000 מאזרחי מדינת ישראל פונו מבתיהם. לא רק תושבי אותם ישובים שנכבשו (כן, נכבשו!!!) על-ידי החמאס ונהרסו, לא רק יישובי העוטף, הדרום והשפלה (כן, כולל ראשון לציון וחולון) אלא גם  יישובי קו העימות בצפון אלו השוכנים על הגבול הבינלאומי עם לבנון או מרחק קטן ממנו. אלה שבתיהם נהרסו טרם התאוששו מהשכול ומהיות קרוביהם חטופים בעזה ואלה בצפון אינם מסוגלים לחיות תחת מטחי האש הבלתי פוסקים.

בשתי החזיתות האלו עוסקות רשתות התקשורת והרשתות החברתיות 24/7.

אבל יש חזית שלישית. מי שאינו מכיר בכך טומן ראשו בחול ומזמין את המחדל הבא. זו המערכה המתנהלת ביהודה ושומרון שמשתתפים בה ארבעה גורמים – מדינת ישראל, הרשות הפלסטינית, התושבים הפלסטינים והמתנחלים. בחזית הזו מתנהלת מערכה בלתי פוסקת אשר כיוון אחר שלה הוא המאבק של צה"ל והמשטרה באלו מהתושבים המשתייכים לארגוני הטרור. אל מערכה זו מביטה הרשות הפלסטינאית אשר יש מי שרואה בה כגורם הנוטל את השלטון בעזה מידי החמאס.

מתחת לרדאר מתנהלות המליציות של המתנחלים, אשר נטען כי הם מעטים וקיצוניים, המנסים לדחוק את רגלי התושבים הפלסטינים וליצור בשטח מציאות חדשה. בשלב זה, כאשר העיניים נשואות אל הצפון והדרום העיסוק התרחשויות בידוה ושומרון מעסיק פחות את יושבי האולפנים וממילא את הציבור.

הסכנה האורבת לנו מחזית זו היא זליגתה לחזית נוספת, החזית הרביעית – החזית הפנימית. בסוגית השליטה ביהודה ושומרון הציבור הישראלי נחלק בין אלו הסבורים שעלינו להיפרד מהפלסטינאים גם אם הדבר כרוך בפרידה משטחים ויש כאלה החולמים את חלום מלכות ישראל מהים עד הירדן ואולי מעבר לכך. בהקשר זה אין מדובר בקיצוניים סהרוריים. מדובר בשרים בממשלה המדברים "הנכבה של עזה 2023" ועל ישובו מחדש של גוש קטיף (עד כדי כך שאלו המכונים "שמאל" מתגעגעים היום לאריק שרון).

החזית השלישית (יו"ש) היא מסוכנת לא פחות משתי החזיתות האחרות בהן צה"ל שקוע היום. מי שאינו רואה זאת ומי שאינו טורח להקטין את הלהבה מקדם מחדל שאינו נופל ממחדל ה-7 באוקטובר.