צודק אבל לא חכם…

בהנחה, הבלתי סבירה לעת הזו, שהפעולה בעזה תמציא תמונת ניצחון כלשהי אנו קרבים ליום בו ניתן יהיה לומר, אולי, "צה"ל ניצח המדינה הפסידה", מילים שאמר ח"כ אלימלך רימלט אחרי סיום מלחמת יום הכיפורים.

המתקפה הבריונית על הרמטכ"ל, שהביאה להפסקת דיוני  קבינט המלחמה, מעידה לא רק מחשבה פוליטית צרה ורצון לנגח בצה"ל ומפקדיו הנמצאים בלחימה אלא בעיקר על בורות מוחלטת בכל הקשור לתהליכי הפקת הלקחים שאמורים להיעשות בצבא.

הרצי הלוי נקט במהלך של מינוי צוות בכיר לביצוע תחקירים אודות המערכה. זהו צעד המצוי בדנ"א של הצבא – ביצוע למידה תוך כדי מלחמה. ייאמר מיד – זהו צעד חיוני המתבקש לקראת ימי המערכה הבאים שיש בו כד לסייע לכוחות הלוחמים ולמנוע פגיעות בנפש.

בצה"ל יש תהליך מובנה של הפקת לקחים אשר השלב הראשון שלנו הוא הלמידה תוך כדי לחימה. לאחר מכן בא שלב התחקירים.

הרצי הלוי ביקש להתחיל את המהלך הראשון שעה שהצבא נכנס לשלב השלישי של הלחימה. הרצי הלוי צודק, אלא שלא תמיד צריך להיות צודק לפעמים צריך להיות חכם. הוא צריך היה לצפות שמולו ניצבים לא רק אויבים מבחוץ אלא גם אויבים מבית. הרצי הלוי לא הבין, לצערי, שחלק מהפוליטיקאים אינם מעוניינים בדיון ב"יום שאחרי" דיון שאמור היה להתקיים באותו יום בישיבת הקבינט שהופסקה. כל מטרתם של תוקפי הרמטכ"ל הייתה להמשיך במסע השיסוי נגד צה"ל ומפקדיו כדי להציל את עורם מהמחדל המדיני הנורא שהביא לאסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל. למרבה הצער נראה היה שראש הממשלה מגבה את התוקפים ומפקיר את הרמטכ"ל.

ראוי לציין כי הרמטכ"לים הקודמים ניהלו מהלך של למידה תוך כדי לחימה. דוד אלעזר החל לנהל  את התחקירים לאחר מלחמת יום הכיפורים. דן חלוץ ניהל את התחקירים אחרי מלחמת לבנון השנייה והתפטר לפני שהוקמה ועדת וינוגרד.  עמיר פרץ טעה. הוא החליט להקים צוות בראשות אמנון ליפקין שחק כדי לחקור את אירועי מלחמת לבנון השנייה. זו הייתה טעות שגרמה להקמת ועדת וינוגרד שכן הציבור לא היה מוכן להסתפק בתחקיר פנימי.

הרצי הלוי צדק בהחלטה. צדק בהרכב הצוות שבחר. הוא טעה בעיתוי ובהעדר הפנמה של המערכת הפוליטית. הוא לא האמין שיהיו מי שמוכנים לנעוץ סכין בגב הצבא כדי להשיג מטרות פוליטיות. הלוי צדק בתגובה שלפיה לימוד תוך כדי לחימה הוא בדנ"א של הצבא. הקמת הצוות וביצוע התחקירים לא ימנעו את החקירה המתבקשת באמצעות ועדת חקירה ממלכתית (בהקשר זה מוטב לו למבקר המדינה שלא יהיה בבחינת "מי שקופץ בראש" שכן אין לו היכולות לחקור את אירועי ה – 7 באוקטובר וממילא מדת האמון שהציבור רוכש לו מעטה ביותר).

כפי שכתב  תא"ל (מיל) ד"ר דני אשר בכל מלחמות ישראל נעשתה למידה תוך כדי לחימה. במלחמת העצמאות נעשתה הלמידה תוך כדי הלחימה והידע שימש למערכות הבאות. כך גם במלחמת סיני, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

במהלך הלחימה נצבר ידע חדש שלא היה קודם לכן. כך למשל צה"ל לא היה ערוך להיקף ולמבנה של המנהרות שהתגלו בעזה. במהלך הלחימה נאסף מודיעין חדש, לרבות בהקשר למנהרות,  שכבר נעשה בו שימוש בשלבים הבאים של המערכה.

על פני הדברים המתקפה על הרמטכ"ל כוונה להטיל דופי בפעילות הצבא עד ה-7 באוקטובר ובאותו יום והכל כדי להסיר אחריות מהדרג המדיני.

המתקפה תוך כדי מלחמה נועדה לשים מקל בגלגלי ההתנהלות של הצבא ותנועתו למימוש ההנחיות שקיבל מהדרג המדיני. ההיסטוריה מכירה במקרים קשים של פגיעה בצבא תוך כדי לחימה. אני נמנע מלהזכירם כאן כדי לא להחריף את השיח. התוקפים מונעים לא רק מרצון לקדם מדיניות  פוליטית כרצונם אלא בעיקר מחוסר הבנה בטקטיקה שנוקט הצבא תוך כדי הלחימה. המשך הלחימה מושפע מהתחקיר שיש בו במידה רבה כדי להקל על הלוחמים ולמנוע פגיעות בנפש. את אלו שתקפו את הרמטכ"ל הדברים הללו לא עניינו.

יחד עם זאת הרמטכ"ל הגיע למעמד שבו הוא חייב לפתח חושים פוליטיים. הוא חייב להבין שיש לו אויבים מבית שמוכנים להטיל את מלוא האחריות על הצבא. אמנם הצבא חייב להיחקר, לעומק וביסודיות, אבל ובעיקר – באחריות. למען נלמד לעתיד לבוא, ולא כדי לספק את יצר ההישרדות של הפוליטיקאים שסרחו והאסון רובץ לפתחם.