אמנון רובינשטיין – מורה, מחנך מנהיג

לכל אדם יש בחייו דמות המסמנת את דרכו המקצועית במידה רבה מעצבת את אישיותו. אצל רבים אלו המורים והמחנכים. המנטו, זה אמנון רובינשטיין שהלך השבוע לעולמו – מחנך, מורה דרך, מנטור.

קרדיט צילום: Ofer Amram (עופר עמרם)

בהינתן החדשות מהחזיתות בצפון ובדרום נדחקה עובדת פטירתו וסיפור חייו לעמודים הפנימיים.

סיפור חייו מופץ ברבים. אני אספר על אמנון ועלי. אני בטוח שכמוני היו רבים  וטובים שהוא עיצב את אישיותם, דומה שהצגת ההיבט האישי תאיר את דמותו של האיש בדרך הטובה ביותר.

פגשתי אותו לראשונה בחודש ספטמבר 1973, ימים ספורים לפני המלחמה הנוראה ההיא. הוא קידם את פני התלמידים החדשים שהתקבלו לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב, והוא היה אז עבורינו המנחה הנערץ של "בומרנג". נפרדנו, ויצאנו להגן על המדינה.

נפגשנו שוב כעבור 5 חודשים בפברואר 1974. חזרנו מהמערכה. היינו מחזור 'המגויסים'. הוא קידם את פנינו באהבה גלויה. הפקולטה איפשרה לנו ללמוד יחדיו שני סמסטרים. הפקולטה ניסתה לשנות את התקנון. שבתנו, ואמנון טען שלא משנים תקנון תוך כדי מלחמה בוודאי לא למגויסים.

הוא היה מורה נערץ למשפט חוקתי ומנהלי. הוא הניח את יסודות המשפט החוקתי ודומני שעד היום לספריו בנושא אין מתחרה אמיתי. הוא חינך אותנו לדמוקרטיה, ליברליזם, שלטון החוק ושמירה על זכויות האזרח.

אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא כמורה אהוב, סחף אותנו, את תלמידיו אל המחאה הציבורית שהביאה, בצד רבים אחרים, להתפטרות הממשלה. או אז הוא קבע בנחרצות שתנועת מחאה שאינה הולכת לפוליטיקה ומתמודדת בבחירות דינה להימחק. עד כמה הוא צדק. תנועת "שינוי" הביא להקמת "ד"ש"  וד"ש, לדעתי, הייתה הגורם שהביא למהפך של 1977.

דרכנו לא נפרדו.

בסיום הלימודים הוא קבע בנחרצות את המקום שאתמחה בו, אצל חברו עו"ד אמנון עברון – עד היום עורך הדין הגדול מכולם בתחום הנדל"ן. כך נוצר הקשר הנמשך עד היום ביני לבין עולם הנדל"ן.

הוא לחץ עלי לסיים את התזה של עבודת המוסמך כדי שאצור תקדים לחיי הפקולטה של מי שמסיים I.L.M, שנה אחת אחרי שסיים I.L.B (תואר שני שנה אחרי תואר ראשון). נושא התזה – חופש הביטוי. לא מפליא.

כשנכנס לממשלה, בפעם הראשונה, תהינו מה יעשה אמנון רובינשטיין במשרד הדואר שהיה למשרד התקשורת. אז הוא עשה – הקים את "בזק", הפך את הדואר לרשות עצמאית, טלוויזיה בכבלים, תחנות רדיו אזוריות ומה לא.

בשנתיים הוא עשה מה שלא עשו שרי תקשורת עד היום. אני מודה שהייתי "מינוי פוליטי"  כדירקטור רשות הדואר. ניסינו (יאיר רוטלוי ואני) לעשות כמיטב יכולתנו לשיפור השירות ובפעם הראשונה נקבעו סטנדרטים לטיב השירות. כאן התגלתה השקפת עולמו הליברלית בתחום הכלכלי.

הוא סחף אותנו שוב, למאבק על הקמת המכללות. בכך הוא הנגיש את ההשכלה הגבוהה לכל מי שעד אז רק יכול היה לחלום עליה.

ביום פטירתו, שעות ספורות לפני שהודיעו לי על כך שוטטתי  דרך מקרה באוניברסיטת רייכמן וראיתי את פריחתו של המוסד שהוא היה נשיאו ודיקן הפקולטה למשפטים.

אני שומר עימי את המכתבים שכתב לי בתקופת הלימודים בהם שילבתי שירות מילואים בלימודים, ובשנים האחרונות, כשהתקבלתי ללימודי דוקטורט – מכתב המלצה שהוא לא רצה להראות לי, אבל אמרו לי שלא רואים מכתבי המלצה כאלה.

גם בשנותיו האחרונות נשמע קולו, צלול ורם, במאבק על ערכי הליברליזם והדמוקרטיה. שוב נזכרתי בשעות הארוכות של "סיעור מוחות"  בעניינים קונסטיטוציוניים שעשינו עמו, אנו שכוננינו "נערי רובינשטיין". אנו שעשינו מהפך חוקתי, אנו שלמדנו ממנו איך מעלים עלי ספר החוקים את עקרונות היסוד של זכויות האזרח בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אם זכיתי בחיי לזכייה גדולה הרי זו הזכות להימנות על תלמידיו ושותפיו לדרך. תורתו ומשנתו ניצבת היום בבסיס המאבק על דמותה של מדינת ישראל. הדמוקרטיה הישראלית סופה לנצח. הניצחון הזה יהיה חרוט על מצבתו.

היה שלום מורי ורבי.