איראן ומה הלאה?

המתקפה שערך צה"ל באיראן, בלילה שבין ה-25 ל-26 באוקטובר 2024, יום אחרי יום השנה לאסון הנוראי של ה-7 באוקטובר, עוררה התפעלות רבתי בארץ ובעולם. אולם, ככל שהדברים היו מוצלחים ומרשימים, עדיין נותרה  בעינה השאלה – מה הלאה?

שאלתי את ראש הממשלה שהיה מופקד על הריסת הכור הסורי בדיר א-זור, בספטמבר 2007, אם מהלך דומה יכול לחול גם על הכור שמפתחת איראן. קיבלתי הסבר ממצה מדוע הדבר אינו אפשרי. יכול להיות, שמאז שנת 2007 השתפרו היכולות המודיעיניות והצבאיות, והן עולות היום לאין שעור על אלה שהיו אז. יחד עם זאת, ברור גם לאור המבצע המרשים שבוצע השבוע, שהבעיה האיראנית אינה בעיה ישראלית בלבד. היא בעיה כלל עולמית, והיא מחייבת טיפול של כל האומות החרדות לנוכח האפשרות שאיראן תפתח יכולת גרעינית. עובדה היא, שארצות הברית נערכה בכוחות מתוגברים והייתה מעורבת, בדרך זו או אחרת, בתקיפה שבוצעה.

ניתן להצביע על מספר נקודות בהקשר למבצע זה.

ראשית, מדובר ביכולת מודיעינית מרשימה, שהתבטאה באיתור מדויק של אותן מטרות שהותקפו בסופו של יום, תוך השגת הישגים מרשימים ברמה הטקטית של פגיעה ביכולות האיראניות.

שנית, מדובר ביכולת מרשימה של חיל האוויר הישראלי, על הטייסים והטייסות שלו, ועל אלו המאפשרים את הטיסות הללו ברמת האחזקה והתחזוקה.

מסתבר, שגם למודיעין וגם לחיל האוויר אין גבולות שעוצרים בעדם מלהשיג את המטרות שמוצבות בפניהם.

אולם, הנושא החשוב מכל לדעתי, הוא שניכר היה שאין ברצון מקבלי ההחלטות להביא לכלל עימות כולל מול איראן. היה רצון להגיב משום שהדבר היה הכרחי, אולם הוא בוצע בצורה מחושבת כדי להמנע מהסלמה והדרדרות למלחמה כוללת.

עצוב היה לראות ולשמוע את אלה שטענו שמדובר בפעולה "דרדלה". הגדולה של שימוש בכוח, כלשהו, היא ביכולת להבין את מגבלות הכוח. לא תמיד שימוש בכל הכוח ובכל האמצעים העומדים לרשותך משיג את המטרות הרצויות, בחינת "איזהו הגיבור הכובש את יצרו".

אלא, שעדיין נותרנו עם השאלה הפתוחה – ומה הלאה? התקיפה באיראן לא פתרה את סוגיית החזרת החטופים, סיום המערכה בעזה והשגת מטרותיו של התמרון בלבנון. למרבה הצער, מספר האבידות בלבנון עלה מאז הפעולה ונראה שלא הייתה לה השפעה ישירה על המצב בשטח, ויעידו השיגורים הרבים ששוגרו לערי ישראל מלבנון במשך היום.

למרות התקיפה המוצלחת באיראן, עדיין איננו יודעים מה יהיה ב"יום שאחרי". איך מגיעים להשגת מטרות המלחמה, הן בצפון והן בדרום. אולי נלמד רק שלא רק כוח יכול להביא להשגת המטרות. נזכור גם את מה שנאמר בפתיחה – בעיית איראן היא בעיה גלובלית. היא מסמנת סוג של "מלחמה קרה" כשבצד אחד מדינות המערב, ובצד השני רוסיה, סין והשותפות שלהן. במערכה הזאת ישראל היא שחקן חשוב, אך היא לא השחקן היחיד. זה משחק קבוצתי, ועלינו להשתלב בו, תוך שאנחנו יודעים את יכולותינו ובצידן את מגבלותינו.