מי יחנך? מי ידאג לעתיד ילדינו? מאת מוטי גלוסקה
כאשר דוד בן-גוריון הניח את היסוד לחוק חינוך ממלכתי הוא לא שער עד כמה יהיו הדברים רלבנטיים בימנו אלה.
"משטר הזרמים, כלומר שלטון המפלגות בחינוך, מקורו בתקופה שלפני המדינה, לא רק מבחינה כרונולוגית, אלא מבחינה מהותית. עצם מהותו של משטר זה נובע מתוך היעדר רשות ממלכתית של העם, האחראית לחינוך הדור הצעיר ונושאת בעולו. רעיון ההגדרה העצמית של ההורים, שיש בו גרעין חיובי, אינו היסוד של משטר הזרמים, אלא משמש לו רק הסוואה בלבד. ההבדל בין זרם ה"מזרחי" ובין זרם ה"אגודה" אינו בדת, אלא בשלטון המפלגה. וזרם העובדים, במהווה כביכול רשות אחת, היא פיקציה, ואפילו חברים של אותו הקיבוץ המאוחד אינם יכולים לחנך בניהם בבית-ספר אחר, אם שלטת בו מפלגה, שהורים מתנגדים לה. איש מאתנו לא יוכל לשלוח ילדיו לבית-ספר של "השומר הצעיר" אם אינו רוצה לחנכם לשמד רוסי.
משטר זה – שלכתחילה נתכוון לחלוקת ההשפעה בחינוך לשלוש מפלגות – נידון להתפוררות ולהתפצלות בלי סוף, כבר עכשיו נוסף זרם של האגודה, בזרם עובדים, למעשה, יש כבר שלושה "בני זרמים" ואין ספק, שגם הכלליים עתידים להקים בתוכם זרמים ובני זרמים, והחינוך הישראלי הולך ונעשה פלסתר. בתקופת קיבוץ גלויות משטר הזרמים נהפך לגורם מסכסך ומפריד המעמיד בסכנה שלמות המדינה".
בהמשך דבריו ביקש בן-גוריון לשמור על ההגדרה העצמית של ההורים, על מתן האפשרות לכל עדה ודת לשמור על מסורתה וערכיה והכיר באפשרות של קיום בתי ספר פרטיים ובלבד שמינימום מסויים יחייב בכל מערכות החינוך.
במינימום הזה, הוא כלל את לימודי הליבה שהם לשון עברית, היסטוריה עברית וכללית, גאוגרפיה ארץ-ישראל וכללית, תנ"ך וספרות ישראלית, מדעים, חינוך חלוצי לעבודה חקלאית ומלאכה.
בהיות הימים ימי מאבק על עצם קיומה של המדינה הוא ידע שאין קיום בלי חיל וכוח אך מעבר לאלה עומדת לעם ישראל "האמת העליונה של עליונות הרוח" אמת שעליה "מושתתת אמונת העם היהודי בעתידו" . וכך הוא קבע שעל החינוך להקנות לכל ילד וילד ערכי ישראל – ההיסטוריה שלה מהקונגרס הציוני הראשון, מעריכת שולחן ערוך, מסידור המשנה או מחתימת ספר התנ"ך ועד לתחילת היווצרותו של העם לפני ארבעת אלפים שנים.
כאשר הביא את חוק חינוך ממלכתי הוא סבר שיום זה ראוי שיום הכרזת החינוך הממלכתי להיחקק אף הוא בתולדותינו.
ומדוע הדברים הללו חשובים בימים אלו? משום שאנו עדים לתהליך הפוך מזה שראה בן-גוריון בחזונו. תהליך של פרוק והרכבה של מערכת החינוך.
תהליך השחיקה של משרד החינוך ועמו מעמד המורה לא החל בבחירות האחרונות. הוא נמשך כבר מספר שנים כאשר חלק גדול מהמטלות החינוכיות מבוצע על-ידי גורמים חיצוניים ולגבי חלק אחר יש הטוענים כי בית הספר מהווה "בייביסיטר" יעיל לילדים כאשר ההורים עסוקים בעבודתם.
אני אינני נמנה על אלה, אני עדיין מאמין בבית הספר כמקום מפגש לצורכי לימוד וליכוד חברתי. ואני מסתייג מההוראה ב-zoom או מההוראה ההיברידית ומחכה לרגע שבו אשוב להרצות באופן פרונטלי מול הסטודנטים שלי.
אבל תהליך של פרוק משרד החינוך המתנהל לנגד עינינו על-פי ההסכמים הקואליציוניים מעורר חשש רב לעתידו של החינוך בישראל והמערכת המופקדת עליו.
כדי לעבור היום יש הורים רבים המעדיפים לחנך את ילדיהם בבית ורבים אחרים משלמים סכומי עתק לעבור למערכות חינוך פרטיות. למי שהדבר אינו ברור יש לומר – המשמעות היא הגדלה של הפערים בין אלו שיש להם (ממון…) לבין אלו שאין להם.
אומר כאן – נראה לי שהחזון שאני עם אחד שבו כל התלמידים לומדים באותה מערכת לפחות לימודי ליבה בסיסיים ואחר מכן יתגייסו לשרות בצה"ל או לשירות לאומי – איננו אקטואלי עוד.
צה"ל לא יהיה צבא העם והחינוך לא יהיה ממלכתי. הנשיא דאז ריבלין נשא את נאום השבטים ומאז הדברים רק החמירו. אין לי בעיה שיקימו משרד חינוך לקהילה החרדית ויתקצבו אותה. המשרד יכלול את כל האגפים שאמורים להיות מופקדים על החינוך הזה. זה יספק את התאווה של העסקנים החרדים לפחות בטווח הקצר. בטווח הארוך הדבר יגרום נזק בלתי הפיך למי שילמד במערכת הזו ואשר שוק העבודה יהיה נעול בפניו. מצב זה יגרור את התלמיד ויגרר לחיי דלות ונתמכות בקופה הלאומית. אולם לעסקונה הדתית הדברים אינם חשובים כל עוד הם כולאים את תלמידיהם במערכת שאינה מכשירה אותם לפרנס את עצמם.
ההשפעה במישור הלאומי – אני מציע להאזין היטב לדברים שאמרו ראשי אכ"א בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כאשר דברו על ירידה במוטיבציה לגיוס ועל חוסר הרצון בעיקר של אלו שבעבר איישו את היחידות המובחרות לשרת שרות קרבי ולהסתפק, ככל שהם מתגייסים, בשירות בתחומים שיהיה להם המשך בחיים האזרחיים. ואלה הנושאים בנטל? – נטל השירות, נטל העבודה, נטל היצירה – אלו ידרשו לשאת בנטל נוסף – נטל החינוך של הדורות הבאים כיצד שניתן יהיה אולי, להציל את חזונו של בן-גוריון.
