ועדה ממלכתית או ממשלתית – מה ההבדל?

האם להקים ועדת חקירה ממלכתית או ועדת בדיקה ממשלתית? זו השאלה שבעיקר עוסקים בה מקורבי ראש הממשלה בימים אלו. לפי דבריה של דפנה ליאל מתחילים המקורבים להלעיט את דעת הקהל בכך שתהיה זו ועדת בדיקה ממשלתית (על פי תקדים ועדת וינוגרד שהוקמה על ידי אהוד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה). העובדה שכך נוהגים מקורבי ראש הממשלה מעידה על כך שהאיש וסביבתו הבינו שחקירה תהיה. השאלות  שהם מציבים לעצמם הן – מי יחקור? מה ייחקר? והאם בכלל ניתן לחקור דרג מדיני נבחר או שדרג זה עומד למבחן הציבור בבחירות (ראה דו"ח ועדת אגרנט).

ההבדל העיקרי בין שתי הוועדות טמון בראש ובראשונה בזהות הגוף הממנה. חברי ועדת חקירה ממלכתית מתמנים על ידי נשיא בית המשפט העליון. חברי ועדת בדיקה ממשלתית מתמנים על ידי הממשלה. "הרקורד" של ראש הממשלה וחבריו בסוגית המינויים אינו מרשים, על דרך המעטה. מרבית המינויים, החל מהקרובים ביותר לראש הממשלה, הם כושלים והעדות לכך היא העובדה שהממשלה לא נראתה בשטח בשבועיים הראשונים למלחמה. גם היום בשבוע השלישי למערכה מתנהלת עיקר פעילות התמיכה בחיילי צה"ל, באזרחים המפונים, במשפחות השכולות ובמשפחות החטופים על ידי המתנדבים בין אם "אחים לנשק" או "כוח קפלן"  או "חמ"ל החטופים" של קרין נהון ואני מתנצל אם השמטתי מישהו. ראש הממשלה יבקש בוודאי למנות שופט או פרקליט מקורב ויש כבר במילייה המשפטי אנשים שישושו לתפקיד. ככל שתקום ועדה מן הראוי שחבריה ימונו על ידי נשיא בית המשפט העליון שחזקה עליהם שלא יהיו בה כאלה החשים צורך לרצות את ראש הממשלה.

הנושא השני הוא כתב המנדט. ערב הקמת ועדת אגרנט היה מי שניסה להוציא את המילים "אזרחיים" (להבדיל מצבאיים) מכתב המנדט. גולדה מאיר סרבה בתוקף. כתב המנדט של ועדת וינוגרד היה הרחב מכולם. הוועדה הוסמכה לחקור גם את התנהלות הדרג המדיני וגם את התנהלות הדרג הצבאי. הוועדה שתקום חייבת לקבל מנדט רחב ובלתי מוגבל למעשה ומן הראוי גם לקצוב את פרק הזמן שבו יהיה עליה להגיש את הדו"ח שלה ואת המלצותיה.

לבסוף מן הראוי להקים ועדת חקירה ממלכתית באשר יש לה, על פי חוק, סמכויות אכיפה וכפייה בעוד שלוועדת בדיקה ממשלתית יהיו סמכויות כאלה רק אם הממשלה תחליט על כך.

במקרה זה אנחנו עוסקים לא רק במלחמה דוגמת מלחמת יום הכיפורים (ועדת אגרנט) או מלחמת לבנון השנייה (ועדת וינוגרד) אנחנו עוסקים במערכה שבה נכבשו ישובים ובסיסי צבא. נעה בהם פוגרום. נעשו מעשי זוועה נוראיים. לפי המניין נכון לעכשיו ישנם כ – 1400 נרצחים, אלפי פצועים וכ – 220 חטופים בידי החמאס. זו התרחשות חסרת תקדים. אירוע העולה בעוצמתו ובחומרתו על אירוע הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים. כבר היום הודו חלק מהמעורבים בהם בכירי הצבא והשב"כ באחריותם לכשל הנורא. זה לא אירוע שיכול להחקר על ידי ועדת בדיקה ממשלתית, כפי שאמר השופט רובינשטיין באותו בג"ץ שעסק בהקמת ועדת וינוגרד:

ובהמשך הוא הוסיף:

"נשגב מבינתי מדוע בנושא בעל מוטת כנפיים כזאת לא תקום ועדת חקירה   ממלכתית"

קשה לברור מילים ברורות וטובות יותר מאלו של השופט רובינשטיין. יש לקוות כי כאשר יבואו שופטי בית המשפט העליון של ימינו אלה לדון בסוגיה זו יהפכו   דבריו של השופט רובינשטיין לדעת הרוב. מכל מקום – אירועי אוקטובר 2023 רחבים בהרבה  מכל אירוע אחר שמדינת ישראל ידעה עד כה. היקף החקירה צריך להיות רחב ולכלול לא רק  את הצבא אלא גם את הממשלה על כל משרדיה ואגפיה, את המופקדים על העורף ובעיקר  את אלה שהאחריות לביטחון העם והמדינה מוטלת על כתפיהם.