הדרג המדיני והמודיעין – מי נגד מי
דומה שכל מה שהיה צריך להיאמר על הכשל המודיעי של ה-7 באוקטובר כבר נאמר, הגם שהחומר הרשמי עדיין איננו מצוי ברשות החוקרים, הפרשנים והעיתונאים.
כולם ניזונים משמועות ומשיחות אקראיות של מעורבים, לרבות כאלה המבקשים לפרוק מעליהם תחושות של אשמה.
אלא שדברים שנאמרו ונכתבו מחייבים הצצה נוספת אל הכשל הזה ובעיקר לסוגית תרבות (או העדר תרבות) של הפקת לקחים ודבקות בלתי מתפשרת בקונספציות גם אם הן קורסות בזו אחר זו. הימים האחרונים ספקו לנו הצצה נוספת למערכת היחסים המיוחדת בין הדרג המדיני לקהילת המודיעין, שעה שפרסום העובדה שכרטיסי הסים אצל לוחמי הנוח'בה בלילה שבין ה-6 ל-7 באוקטובר הוחלפו בכרטיסים בעברית.
עובדה זו הייתה ידועה לחלק מהעיתונאים אולם הצנזורה אסרה את פרסומה. הפרסום נעשה על ידי ערוץ 14 המקורב לראש הממשלה אשר הכחיש בתחילה ידיעה בעניין ואחר כך תיקן את עצמו (רוגל אלפר, הארץ, 28.2.24).
אני מבקש שלא נגרר לטעות שיש מי שמבקשים לגרור אותה אלינו. הביקורת שיש על המודיעין היא בבחינת "פצעי אוהב". הפיכת המודיעין לאויב הגדול של עם ישראל היא מעשה פסול שיש בו כדי לפגוע בביטחון הלאומי. המודיעין טעון תיקון ושיקום אבל לא הפיכתו לאחראי הבלעדי לאירועי ה-7 באוקטובר.
הביקורת נעשית מתוך ראיה של טובת העניין ובעיקר משום חלק מהחוקרים והכותבים הם בשר מבשרה של המערכת הצבאית בכלל והמודיעין בפרט. הביקורת הזו נעשית לשם תיקון. אין בה כדי להסיר ולו במקצת את האחריות המוחלטת של הדרג המדיני והעומד בראשו לכשל הנוראי של ה-7 באוקטובר, כפי שקבע ראש הממשלה בדיון בכנסת אחרי מלחמת לבנון השנייה וכפי שאמר מנחם בגין לגולדה מאיר: "או שידעת או שלא ידעת. אם ידעת- חמור. אם לא ידעת- עוד יותר חמור".
פרופ' אורי בר יוסף כתב (מערכות 501, ינואר 2024) בעקבות הרצאה בפני קציני אמ"ן:
"כשיצאתי מאותו דיון, היה לי ברור שלקחי 1973 לא נלמדו. לא חשבתי לרגע שהדבר יתברר בצורה כל כך כואבת וכל כך מחפירה כל כך מהר".
בראיון שהעניק לכלכליסט (8.2.24) פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן ולשעבר ראש המכון למלחמה בטרור, הוא התייחס לתגובת המערכת המדינית והצבאית למחקר שערך המכון ובו תרחיש של מערכה צבאית בצפון:
"הפגישה (עם אלוף בצה"ל- מ.ג.) התקיימה לבקשת הדרג המדיני. באו איתי האלופים (במיל') גרשון הכהן ובריק וראש רח"ל לשעבר תא"ל צוק רם. הצגנו את מלוא הפרטים במשך כשעה וחצי ולאחר מכן האלוף פנה לאחד מראשי המחלקות שלו, קצין שכנראה אמון על התרחיש הצה"לי, וביקש שיסביר את ההבדל בין התרחישים.
הקצין ענה שהוא לא יכול, כי התרחיש הצה"לי מבוסס על מודיעין והוא לא יודע על מה מתבסס התרחיש שלנו.
חזרתי הביתה מזועזע. אשתי שאלה אותי איך היה ועניתי לה בשתי מילים: "יום כיפור". למה "יום כיפור"? כי הבנתי שאנחנו מתמודדים כאן לא עם קונספציה אחת, אלא עם שילוב של קונספציות- בדיוק אותן אלה מיום כיפור לפני 50 שנה.
דו"ח כמו זה שהנחנו על השולחן היה צריך להוות עבור אזהרה, שבמינימום ראוי לבדוק אותה מול הקונספציות".
כותב בן כספית, מעריב, 23.2.2024:
"צוות הבדיקה של 8200 הוקם בחשאי, לדברי מקורבי י', הקמתו והרכבו אושרו ע"י ראש אמ"ן והרמטכ"ל, למרות שהרמטכ"ל עצמו חזר בו מהקמת צוותי תחקיר. הקמתו עודדה ביקורת בקרה בכירים בוגרי היחידה. היו כאלה שראו בהקמת הצוות מעין הכנה של י' לוועדת החקירה העתידית, או ניסיון למהלך ניקוי עצמי מהיר, בטרם יתחיל הרפש להיות מוטל לכל עבר. צוות הבדיקה בראשותו של הררי סיים את התחקיר לפני כשבועיים, הדוח מקיף בין 600 ל-800 עמודים, הררי מסרב לדבר עליו, גורמים שנחשבו לדוח טועני שרב הטענות הפרסונליות שה ופנו כלפיו של י', נבדקו והופרכו, יחד עם זה, הדוח לא חוסך במיפוי, זיהוי ואיתור הכשלים והליקויים, חלקם חמורים ביותר, שהתגלו בכל הקשור לתהליך עיבוד המודיעין, קבלת ההחלטות, שיטות העבודה ועוד.
עניין מוזר נוסף: הדוח אמור היה מוצג לבכירי 8200 לפני כשבוע. הם כבר זומנו למעמד הצגת הדוח ודיון עומק על עיקריו. הזימון בוטל. נכון לעכשיו הדוח גנוז. ביניים הכריז הרמטכ"ל שוב על הקמת צוותי בדיקה מבצעיים. לא מן הנמנע שזה יאפשר לי "לשחרר" את הדוח, לפחות לטובת בכירי יחידתו. שהרי זו הייתה הכוונה המקורית".
אם לא די בכל אלה אז באתר חמ"ל, ביום 24.2.24 אנו מוצאים איגרת ששלח מפקד 8200 לפקודיו בערב יום הכיפורים תשפ"ד:
"בתור קצין מודיעין צעיר, הרגשתי כאילו אני סוג של גלגול נשמות מאותו כישלון של ערב יום הכיפורים ומאותה מלחמה קשה. קראתי באובססיה כל ספר, כל מאמר. הרגשתי שהייתי שם ואז לפני כעשרים שנה החלטתי ללכת לפגוש את כל שדרת הפיקוד הבכירה של אגף המודיעין שהייתה באותה מלחמה- אלי זעירא ראש אמ"ן, אריה שלו שהיה רח"ט מחקר, יואל בן פורת שפיקד על היחידה הקסומה שלנו ורבים נוספים. חזרתי מכל מפגש מטולטל. אני זוכר שהרגשתי "וואו, הם מדהימים וחכמים" ולא הרגשתי שמדובר באיזו חבורה שחצנית. מכל מפגש חזרתי בהרגשה "אם הם כשלו, זה יכול לקרות גם לנו. זה עלול לקרות גם לי. שעות ספורות לפני כניסת החג, אני מבקש להזכיר לכולנו כי גם לנו זה עלול לקרות. פקדים מוכשרים ומפקדות כישרוניות כשלו בהרתעה. יש לנו חובה כלפי מדינת ישראל לספק התרעה טובה ולעשות זאת בזמן. לפיכך, אנו מחויבים לעודד תרבות של שיח ודעה שונה. לחנך ולתת דוגמא אישית בדמות האומץ להביע דעה.
בכל דור ודור אנו חייבים, כל איש מודיעין וכל אשת מודיעין, להרגיש כאילו שירתנו בזמן הכישלון של יום הכיפורים, כאילו היינו שם ולא הצלחנו למנוע את ההפתעה. רק שני דורות עברו מאז כישלון יום הכיפורים ואני, שנולדתי לאבא שלחם בחזית המצרית באותה מלחמה והתגייסתי למודיעין הישראלי כעשרים וחמש שנים לאחריה, נע ונד במרחבי הזמן ומרגיש שהייתי חלק באירועי ההרתעה שכשלו. כשלתי ולמדתי ואני ממשיך ללמוד.
בנימה אישית- בשנותי הרבות במודיעין הישראלי, כשלתי בהרתעה לא פעם ולא פעמיים. אחת מאותן פעמים הייתה באחר הצהריים של יום הכיפורים לפני עשרים שנה בדיוק, כאשר חיזבאללה ביצע פיגוע צליפה מול מטולה בזמן תפילת נעילה בבתי הכנסת ברחבי הארץ ודיוויד נהרג. חובת ההרתעה האישית היא המחויבות שלנו כלפי דור המפקדים של יום הכיפורים שהתמודדו עם אתגרים כבירים ובחרו להמשיך ולצמוח".
הבאתי את הציטוטים המלאים משום שאני סבור שנושא המודיעין חייב להיות נפרד ומיוחד מכל חקירה או בדיקה אחרת שיתבצעו בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר כי בנפשנו הדבר.
המודיעין הוא המעריך הלאומי. החלטות מדיניות וביטחוניות נקבעות על פי הערכת המצב הלאומית של המודיעין.
בקנאות למעמד ולתפקיד, המודיעין אינו נותן דריסת רגל לגורמים אחרים בכל הקשור להערכת המצב הלאומית שלו.
ההמלצה של ועדת אגרנט בדבר "פלורליזים חשיבתי" נותרה כאבן שאין לה הופכין. המטה לביטחון לאומי (המל"ל) שאמור על-פי החוק [סעיף 2(6) לחוק המטה לביטחון לאומי, התשס"ח-2008] לתכלל את הערכת המצב השנתית של כל הגורמים המעורבים- צבא, שב"כ, מוסד, משרד החוץ, משטרה ואולי גם המשרד למודיעין והמשרד לעניינים אסטרטגיים (אם כי איש אינו יודע בדיוק מה תפקידם). איננו עושה זאת לפחות לא בגלוי. אינני זוכר שהציבור ראה הערכת מצב שנתית של המל"ל מאז הוקם בחוק בשנת 2008. עובדה היא שסוגית "היום שאחרי" שהייתה אמורה להיות מוסדרת מזה זמן, לפחות מאז שהשגנו את שליטתנו על עזה לפני 56 שנים והותרנו אותה בידנו (בחכמתו של אנואר סאדאת כי רבה) במסגרת הסכם השלום.
שתי תובנות עולות מהדברים שציטטתי בפתיח:
הראשונה- אין לישראל בכלל אך גם לאמ"ן תרבות של הפקת לקחים. לכן אין פלא שכשלים חוזרים פעם אחר פעם. מסתבר שהמודיעין חקר את כשלי 1973 רק בשנת 1998 ורק לאחרונה, בשנת 2024 שוחרר לפרסום על ידי ארכיון צה"ל. זו תרבות לקויה של הפקת לקחים ואולי חוסר תרבות.
השנייה- באמ"ן עדיין שבויים בקונספציות. למרות דברי השבח וההלל של בן כספית ליחידת 8200 ולמפקדה- אין חשיבה "מחוץ לקופסא", אין "איפכא מסתברא" וכאשר מתגבשת קונספציה כלשהי המערכת נאחזת בה בדבקות בלתי מובנת.
הקונספציה יכולה להיות נכונה. גם זו ששררה ערב מלחמת יום הכיפורים תשל"ד או ערב שמחת תורה תשפ"ד.
אבל כאשר דברו על סבירות נמוכה למלחמה (גם בבוקר ה-6 באוקטובר 1973!) לא דברו על סבירות ברמת אפס. כלומר היה סיכוי של אחוז אחד ואולי חמישה אחוזים שתפרוץ מלחמה- האם זו לא סיבה מספקת כדי להיערך בהתאם. כאשר נפגשו הרמטכ"ל וראש השב"כ ב-6 באוקטובר 2023 בצהרים וכאשר היו באמ"ן מי שהתריעו שהחמאס מורתע האם נכון היה לא לעשות כלום או אולי לעשות שינויים בהערכות הכוחות כדי למנוע את האסון הנורא הזה?
חקירת הכשל המודיעיני אמורה להיות שונה מכל חקירה שנערכה פה עד כה. היא אמורה להיעשות בידי מומחים מומחים מתחומי מדע המודיעין (כן- מדע!) היסטוריונים, פסיכולוגים (כן!) אנשי מנהל ותכנון לגבי אנשי צבא (בעיקר כאלה הרחוקים בזמן מההתרחשויות האחרונות [כן, גם בריק וגם דוד עברי (הארץ 23.2.24) כל עוד כוחם במותניהם] אך בוודאי לא הפרשנים המאכלסים את האולפנים בימים אלו.
במסגרת חשיבה מחוץ לקופסא, אולי כדאי לשקול מבנה אחר לקהילת המודיעין אך בעיקר- אולי כדאי לשבור את תקרת הזכוכית ולהטיל את תפקיד "המעריך הלאומי" על גורם אחר ולא על אמ"ן?
את כשלי אמ"ן תחקור ועדת מומחים "משקמת", זה צורך קיומי של מדינת ישראל.
גורלו של הדרג המדיני ייקבע על ידי הציבור. על פי הפרמטרים שכבר נקבעו הציבור יודע מי האחראי. אסור לטעות ולהניח לדרג המדיני להטיל את האשמה על המודיעין. לא רק שזה פסול מיסודו- זה לא יעזור. לאמת יש תכונה טובה- היא צצה ועולה בשלב כלשהו. היא תצוץ גם הפעם.
