פרשת הצוללות: ועדת חקירה ממלכתית לא תקום – ולא מהסיבה שחשבתם

פרקליט המדינה הודיע על הגשת כתבי אישום נגד חלק מהמעורבים בפרשת הצוללות, ובאופן טבעי נשמעה דרישה רמה להקמת ועדת חקירה ממלכתית מצד גורמים רבים. ובכן, צר לי כי חלק מקוראי ודאי יתאכזבו, אך במציאות הישראלית של היום הסיכוי שזה יקרה קלוש ביותר. אמנם, הסירוב להקים ועדות חקירה בנושאים בעלי חשיבות ציבורית נובע בדרך כלל מהחשש מפני הטלת אחריות אישית על מעורבים בפרשה, הנמנים על הממסד הפוליטי. אך האמת היא שישנה בעייתיות רבה הרבה יותר בחקירה כאשר מתנהל במקביל הליך פלילי.

בפרשת הצוללות רב הנסתר על הגלוי, בעיקר בכל הקשור למעורבותו או אי-מעורבותו של ראש הממשלה, אשר לגביו קבע היועץ המשפטי, עוד בטרם חקירה, כי הוא אינו חשוד בפרשה. משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון בחלק מהתקופה הרלוונטית, ומי שנמנע ממנו מידע חיוני לכאורה בדבר מתן היתר למכירת צוללות למצרים (סוד שרק ראש הממשלה שותף לו), פנה עוד בחודש נובמבר 2018 ליועץ המשפטי לממשלה ודרש לחקור בפרשה. פניה זו לא נענתה עד היום. דרישה דומה העלה מי שהיה ראש המל"ל, פרופ' עוזי ארד, שכיהן בתפקיד לצד ראש הממשלה.

שלושה תסריטים אפשריים

מובנת אפוא הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. על פי החוק, הסמכות להקים ועדת חקירה נתונה לממשלה אם מצאה לעשות כן כדי לחקור "ענין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה". הואיל ולא ניתן לדעת מתי יחל ההליך המשפטי בנושא, שכן טרם נקבע מועד לשימוע ולא ניתן לדעת אם בכלל תוקם ועדת חקירה, יש להתייחס לשלושה מצבים אפשריים.

המצב הראשון הוא ועדת החקירה שתוקם אחרי סיום ההליך המשפטי, שאז יתכן ותגיע לאמת ציבורית  שתהיה  שונה מהאמת המשפטית, כפי שתיקבע במקרה זה  על-ידי בתי המשפט. אפשרות שנייה היא ועדת החקירה שתקום לפני ההליך המשפטי. אז, עדויות שיובאו בפניה עלולות לפגוע בזכות היסוד של הנאשמים בהליך הפלילי למשפט הוגן. זאת, בין היתר, בשל העובדה שהפרוצדורה הנהוגה בוועדות חקירה שונה מזו הנהוגה בבתי המשפט.

המצב השלישי הוא שההליכים מתנהלים במקביל (כך קרה בעת החקירה על רצח רבין שהתנהלה במקביל למשפטו של יגאל עמיר). כאן מתעורר החשש – שמקורו בהבדל בין ההליכים השונים – שהוועדה ובית המשפט יגיעו לממצאים שונים. במקרה זה יהיה קושי מובנה בהבחנה בין הדיון המשפטי (בית המשפט) לבין הדיון הציבורי (ועדת החקירה), קל וחומר כשבראש הוועדה יעמוד שופט מכהן או שופט בדימוס.  

נכון, בעבר הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות בנושאים שאינם נופלים בחשיבותם מפרשת הצוללות. למרות זאת, ככל שהנושא יעמוד על הפרק יש ליתן את הדעת לשאלה – האם ניתן בכלל לנהל חקירה באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, כאשר מתנהל הליך פלילי באותה פרשה?

עצם האפשרות שנושא אחד ידון בשני הליכים מקבילים שתוצאותיהם עלולות להיות שונות (למשל, זיכוי במשפט הפלילי והטלת אחריות בוועדת חקירה) תביא בוודאי לכך שגם בפרשה זו לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית, הגם שמדובר בנושא קריטי לביטחון ישראל בכלל ולמעורבות השלטונית בסוגיית הרכש הביטחוני בפרט, שחשיבותו עולה בהרבה על ההיבט האישי הנוגע למעורבים בפרשה.

ויש גם אפשרות רביעית

ואולי בכל זאת, ולמרות הכל: ניתן לבחון גם הצעה האם יש מקום להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת כל סוגיית הרכש הביטחוני. ניתן יהיה לקבוע מראש כי ועדה זו היא אינה מתכוונת לעסוק בהיבט האישי, כי לא תשלח מכתבי אזהרה למעורבים, וזאת כדי להסיר כל חשש שמאחורי הדרישה להקים ועדת חקירה מסתתרת כוונה פוליטית הנוגעת למעורבות אפשרית של ראש הממשלה.

במקרה כזה, הוועדה תוכל לדון בתהליכי קבלת ההחלטות ובסוגיות המהותיות, מבלי להיכנס להיבטים של האחריות האישית. כדי לחקור את הנושא לעומק צריך לחשוב גם אפשרות כזו, כדי לחמוק משדה המוקשים הפוליטי. הריח הרע עולה לשמיים, ולציבור במדינת דמוקרטית מגיעות תשובות.