אז והיום: בחירות תחת אש

בעודנו עדים ל"סחר מכר" המלווה את הגשת הרשימות בבחירות לכנסת ה-23 מן הראוי שנזכור כי החודש, ב-25 בינואר 1949, לפני 70 שנים, התקיימו הבחירות לכנסת הראשונה. כנסת זו נקראה, לפני הבחירות, "האספה המכוננת" ושמה שונה על ידי האספה המכוננת שאך זה נבחרה ל"כנסת".

הבחירות התקיימו כאשר המדינה מצויה במלחמת העצמאות מול אויביה, מותקפת על ידי חמש מדינות ערב. בחודש ינואר 1949 הסתיים מבצע 'חורב' והאויב המצרי נהדף אל מעבר למה שהפך לגבול הדרומי. הסכם שביתת הנשק עם המצרים נחתם ב-4 בפברואר 1949, ועוד לפני שהסתיימה המלחמה נכבשה אילת במבצע 'עובדה' והושלם שחרור הנגב.

ימין, שמאל ומה שביניהם

בחודש נובמבר 1948 הסתיים מהלך מורכב של מפקד אשר בסופו נמצא כי מספר בעלי זכות הבחירה הוא 506,567 מצביעים. בבחירות שהתקיימו, כאמור ב-25 בינואר, נמנו 434,684 קולות כשרים שהם כ-87% מבעלי זכות הבחירה. אחוז החסימה עמד בפועל על 0.83% ורשימה שקיבלה מנדט אחד נכנסה לכנסת (לעומת כ-3.9% היום המאפשר רק לרשימה שקבלה 4 מנדטים להיות מיוצגת בכנסת).

בבחירות השתתפו 21 רשימות. מעניין לראות את התגבשות המחנות והגופים בהשלכה לחלוקה הקיימת היום של ימין ושמאל, אם כי יש לזכור כי פני הדברים שונים לחלוטין. מהצד שהיום היינו מכנים שמאל התמודדו שתי מפלגות: מפא"י ומפ"ם. אלא שבכל מה שנוגע לסוגיות הביטחון והגבולות היו מחלוקות קשות בין שתי המפלגות הללו.

מן הצד שהיינו מכנים ימין היה הפיצול גדול יותר: תנועת החירות, רשימת לוחמים, תנועת ז'בוטינסקי – ברית צה"ר.מהמחנה הדתי – חזית דתית מאוחדת (לימים הבסיס למפד"ל), רשימת חרדים, הפועלת והאישה הדתית, הרשימה המאוחדת של פועלים דתיים ורשימת היהדות המסורתית. מגוש המרכז (בטרם הגורמים הליברליים התחברו עם תנועת החירות להקמת גח"ל) – הציונים הכלליים, המפלגה הפרוגרסיבית ורשימתו של יצחק גרינבוים שהיה שר הפנים הראשון.רשימות עדתיות – האיחוד הארצי של הספרדים ובני עדות המזרח; התאחדות התימנים בישראל. הייתה גם רשימה אחת למען ירושלים, רשימה אחת הוקמה על ידי "ויצ"ו", רשימה אחת יצגה את המחנה הקומוניסטי ושלוש רשימות יצגו את המגזר הערבי.

"תקופת צינון"?

עיון ברשימות המועמדים מצביע על השתתפותם של מספר אישים בולטים מתחומים שונים. המיוחד הוא שלא הייתה מגבלה על השתתפותם כמועמדים של מי שהיו באותו זמן אנשי צבא ועובדי מדינה. המושג "תקופת צינון" לא היה מוכר וידוע.

כך אנו מוצאים ברשימת מפא"י את אנשי הצבא משה דיין ואסף שמחוני, את שופט בית המשפט המחוזי ד"ר יוסף לם, את הסופר יזהר סמילנסקי שהגדיר את מקצועו כחייל ואת ד"ר קסטנר הידוע מפרשת קסטנר ומשפט הדיבה מול מלכיאל גרינוולד. ברשימת מפ"ם מצאנו את המפקדים יגאל אלון, משה כרמל, אליהו בן-חור, בני מהרשק וישראל בר (שלימים הואשם בריגול לטובת ברית המועצות ונכלא).

היו ברשימה לוחם המחתרת מוילנה – אבא קובנר ולוחמי גטו ורשה – יצחק (אנטק) צוקרמן, ציביה לובוטקין וחיקה גרוסמן והסופר והמשורר אברהם שלונסקי. בשורות תנועת החרות היו המשורר אורי צבי גרינברג ומרדכי אולמרט אביו של אהוד אולמרט. ברשימת הלוחמים מצאנו את לוחמי הלח"י נתן-ילין מור, גאולה כהן (אימו של צחי הנגבי) וד"ר ישראל (שייב) אלדד (אביו של מי שהיה קרפ"ר וחבר כנסת ד"ר אריה אלדד).

ברשימת הציונים הכלליים נכלל ד"ר בוגרשוב שהיה מנהל הגימנסיה הרצליה ובראש רשימת הפועלים הדתיים עמד ד"ר ישעיהו ליבוביץ.

12 רשימות עברו את מחסום הכניסה לכנסת. מפא"י קבלה 46 מנדטים, מפ"ם 19, החזית הדתית 16, תנועת החירות 14, הציונים הכלליים 7, הפרוגרסיבים 5, הספרדים 4, הקומוניסטים 4, רשימה ערבית מנצרת 2, הלוחמים, ויצ"ו והתימנים – 1 כל אחת.

ולא היה סיבוב שלישי

בניגוד לכל המצופה ובניגוד אולי למה שהיה קורה היום, קיבל בן גוריון הכרעה היסטורית. למרות שמפא"י ומפ"ם היו יכולות להקים ממשלה על בסיס 65 חברי כנסת קיבל העדיף בן גוריון לכרות ברית עם המחנה הדתי ויחד עם הפרוגרסיבים, הספרדים, והרשימה הערבית הקים ממשלה שהתבססה על 73 חברי כנסת.

יצויין כי בין מפא"י ובן גוריון בעיקר לבין מפ"ם היו מחלוקות עקרוניות בעיקר בנושאי פנים לרבות מבנה הצבא ואיושו, מערכת החינוך ומעמד הגופים הסקטוריאליים.

אני מזכיר שלפני בחירות ספטמבר 2019 פנה ראש המל"ל ליושב ראש ועדת הבחירות, השופט חנן מלצר, והעלה את האפשרות שיהיה צורך לדחות את הבחירות בשל סבב ירי מעזה. לפני 70 שנים הצליח ישוב קטן שהיה שרוי במערכה כבדה ועקובה מדם מול 5 מדינות לקיים מפקד אוכלוסין ולאחריו מערכת בחירות ולא רק ברחוב האזרחי אלא גם בצה"ל. זו הייתה דמוקרטיה בהתגלמותה וחלפו רק 70 שנים…