הזמן קפא ב-73': ועדת אגרנט ומחדל הימ"חים שבדרך

שוב נחשף מחדל. פרסום מרתק של יואב זיתון ב'ידיעות אחרונות' ואתר ynet על המוכנות, ואולי נכון יותר לומר על חוסר המוכנות של אוגדה 319, האוגדה המופקדת על לחימה בגזרת לבנון, לקראת המערכה הבאה מעלה על סדר היום – פעם נוספת – את סוגיית המצב הרעוע ביחידות מחסני החירום (הימ"חים) בצה"ל. על פי הפרסום נדרשה פניה לבית המשפט כדי לקבל אישור לפרסם את החומר, ולמזלנו בית המשפט נקט בגישת "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר…".

אולי זו תהיה הפעם האחת שמדינת ישראל נדרשת למחדל עוד לפני שהוא מתפוצץ בפניה, וגובה חיי אדם? "אלו שאינם מסוגלים ללמוד מן ההיסטוריה נידונים לחזור עליה" אמר הפילוסוף האמריקני-ספרדי ג'ורג' סנטיאנה, במשפט שנדמה כאילו נאמר ישירות על מדינת ישראל 2020.

טעות לעולם חוזרת

מי שיעיין בכתבות שפורסמו ימצא כי דברים דומים נכתבו על ידי ועדת וינוגרד בדו"ח שלה על מלחמת לבנון השנייה (2007), בדו"חות מבקר המדינה ומבקר צה"ל, ובדברים שכתב נציב קבילות החיילים האלוף (במיל') יצחק בריק עם סיום תפקידו. דבריו של בריק עוררו סערה גדולה והביאו את הצבא ואת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לערוך בדיקות מקבילות, בסיומן נטען כי לא כצעקתה וכי האלוף בריק הרחיק לכת בביקורתו.

כאשר ראיתי, היום (19.12.2020) את הפרסום הנוסף ואת הקטעים מתוך המסמך המתאר את הליקויים במוכנות של האוגדה, פניתי לתקופה מוקדמת עוד יותר, לדו"ח שפרסמה ועדת אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי מלחמת יום הכיפורים, לפני 45 שנים(!). הדברים שנכתבו בפרסום האחרון כאילו נלקחו מילה במילה מדו"ח אגרנט (וכמובן שאני מברך את יואב זיתון על פרסומו, ואינני חושד בכותבי אותו מסמך שהעתיקו מדו"ח אגרנט…) ואביא רק מספר דוגמאות.

למשל, בשני המסמכים (המסמך על אוגדה 319 ודו"ח אגרנט) נאמר כי מצב כשירות הרכב נמוך ביותר. לגבי האוגדה נאמר שכמחצית כלי הרכב אינם כשירים. בשני הדו"חות מדובר על מחסור בכוח אדם בימ"חים ובעיקר מדובר באותם נגדים המופקדים על תחזוקת הכלים והכנתם לשעת חירום. בכל הדו"חות נאמר שהקיצוץ בתקנים של אנשי הקבע בימ"חים גורם לפגיעה קשה בכשירות של כלי הרק"מ.

בשני המסמכים וגם בדו"ח וינוגרד נאמר כי קיים מחסור באמצעי לחימה מסוגים שונים. העדויות שהושמעו הן בפני ועדת אגרנט והן בפני ועדת וינוגרד נשמעות דומות זו לזו עד כי נדמה שמדובר באותו זמן ובאותו מקום.

ואלי יותר מהכל – במסמך על אוגדה 319 ובדו"ח אגרנט נאמר כי כלי הרק"מ של היחידות אינם נמצאים בימ"ח והם מושאלים לאימונים של יחידות אחרות, ומובן שהם נשחקים באימונים אלו. רוצה לומר שאם תידרש האוגדה להתגייס ולצאת למקום שבו היא אמורה להילחם יידרש פרק זמן לצבור את הרק"מ שלה מהמקומות בו הוא מפוזר, להביאו לימ"ח, לארגן אותו ורק אז יצא למשימתו.

"צה"ל לא מוכן למלחמה"

האלוף בריק הגיב על הממצאים במילים בוטות: "המצב הרבה יותר חמור. הצבא השקיע בימ"חים אבל קיצץ בכוח אדם. אין מי שיטפל בציוד…" ובהמשך קבע כי "אין קשר בין מה שהם מציגים למציאות. צה"ל לא מוכן למלחמה".

הדברים הללו מקבלים משנה חשיבות ואולי יתר חומרה לאור דבריו של הרמטכ"ל ביום העיון לזכר אמנון ליפקין-שחק ז"ל ובהערכת המצב השנתית של אמ"ן שפורסמה אך לפני מספר ימים, לפיהם בשל האיומים הקיימים על מדינת ישראל יש צורך להיערך למערכה אפשרית, ולהיות בכוננות גבוהה. איך מתיישבים הדברים?

כדי שלא נהיה מופתעים פעם נוספת, כפי שהיינו באוקטובר 1973, מן הראוי לפתוח את סוגיית המוכנות לדיון ציבורי. ואולי צדק בריק כאשר דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית – בחינת בדיקה לפני האירוע, ולא אחריו – שהרי דבר קיומם של כשלים ידוע לנו היום ומדוע להמתין שיתרחשו. כמאמר קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה אין חדש תחת השמש…" (פרק ח', פסוק 8).