מכת הגניבות מבסיסי צה"ל: מי ישמור על הבית שלי?

בשבוע החולף נאם הרמטכ"ל אביב כוכבי בכנס הערכת המצב השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי. בטורי הקודם תמהתי על כך שהרמטכ"ל הקדיש בדבריו פחות מ-5 דקות לנושאי פנים שהם בתחום "החוסן הלאומי". היום אני מביע תמיהה גדולה עוד יותר כשאני מביט במספר המקרים שאירעו רק בחודש האחרון של פריצה למחנות צה"ל השמורים ביותר, לכאורה, כמו בבסיס חיל האוויר בנבטים, במתקן האימונים בצאלים ובבסיס של חטיבת גבעתי בשדה תימן.

ואני שואל את עצמי – מי ישמור על הבית שלנו שעה שהרמטכ"ל יתקוף, כך לפי התוכניות שלו, באיראן?

הפקרות לעולם חוזרת?

יש מי שיאמר שזו אמירה קשה ואולי דמגוגית. אבל כשאני קורא את הפרק "משטר ומשמעת" בדו"ח של ועדת אגרנט ואת הפרק העוסק בערכי צה"ל בדו"ח ועדת וינוגרד, אליהם אני נדרש במסגרת המחקר שלי, אני פונה לאותה אמירה של קהלת – "מה שהיה הוא שיהיה אין חדש תחת השמש".

ההפקרות שתיארה ועדת אגרנט אינה שונה מההפקרות שארעה באותם מחנות צבאיים. מה שקרה במחנות צה"ל באותם אירועי פריצה וגניבה הוא חמור לפי כל קנה מידה. מדובר בהפרות משמעת חמורות, באי מילוי פקודות והוראות מחייבות וכל הפחות ברשלנות רבתי.

מבסיס צאלים נגנבו למעלה מ-90,000 כדורים, וזה רק באירוע אחד. עכשיו תנו דעתכם כמה מהם הלכו למשפחות הפשע במגזר היהודי ובמגזר הערבי וכמה נפגעו מכדורים אלו? כמה מהם נמכרו לארגוני טרור למינים ויופנו נגדנו ביום מן הימים? מה היה קורה אילו אותו "פורץ נוצץ" היה מחבל באחד ממטוסי החמקן שחנה בבסיס נבטים?

צה"ל טוען שהוא חוקר. אלא שהמחקרים שלו שאינם שקופים ואינם מגיעים לידיעת הציבור. אני איני מחפש אשמים, אבל בשני מקרים לפחות מפקדים שהיו אחראים לכשלים קודמו. אבל, העובדה שהכשלים חוזרים פעם אחר פעם מעידה שהלקחים המהותיים לא מופקים. אחרת אין לזה הסבר.

הגיע הזמן לבודק חיצוני

אם צה"ל הוא אכן צבא מעולה ומובחר כפי שהרמטכ"ל מתאר אותו, לא יכול להיות שיפרצו לבסיסיו כשם שפורצים לבית עסק או לדירת מגורים חסרי הגנה בערים שלנו. יכול להיות שצריך להוציא את התחקיר מרשות הצבא ולמנות גורם חיצוני שיבדוק את ההתנהלות הזו ויסיק מסקנות הן מהותיות ובמידת הצורך גם אישיות. אחרת, אם וכאשר יבוא יום פקודה החיילים יתייצבו בבסיס וימצאו שאין להם די תחמושת וציוד חיוני אחר כדי לצאת למערכה. בסרט הזה כבר היינו לפחות פעמיים. לא הגיע הזמן שנראה סרט אחר.

ולבסוף – קטונתי, אני העני ממעש, לייעץ לרמטכ"ל. הייתי מציע לו לקרוא את הערכת המצב השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי ולהאזין לדברים של האלוף במיל' עמוס גלעד, יש לנו אולי מודיעין טוב, יכולות סייבר וגם, לפי מקורות זרים, לחסל מדעני גרעין, מרחק ת"ק מילין. אבל מה שמטריד באמת הוא "החוסן הלאומי". ואולי במילים ברורות יותר – התחושה שהאיומים הפנימיים מסוכנים יותר לקיומנו מאשר האיומים החיצוניים.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן