נותר לנו עוד הרבה ללמוד על גן חיות הטרף

כמדי שנה נציין השבוע את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום זה מוקדש לשמיעת עדויותיהם של שורדי השואה ההולכים ומתמעטים. ראוי שכך יהיה, שכן בקרוב לא ימצאו עוד בקרבנו מי שחוו את החוויה הנוראית של התופת.

יום הזיכרון מתמקד בעיקר בשנות הרצח ההמוני – השנים 1945-1939. אולם החברה הישראלית ממעטת לעסוק בשנים שקדמו לתחילת מלחמת העולם השנייה (1939-1918) ובשנים הראשונות שלאחריה (1948-1945).

אשר לתקופה הראשונה, זו העוסקת בעליית הנאציזם, העיסוק בתקופה איננו בגדר "פוליטיקלי קורקט" בשל הניסיונות ללמוד ולהפיק לקחים מהתופעה. אשר על כן אינני מתכוון לעסוק בכך ורק אפנה את קוראי לספרו של אריק לארסון "בגן חיות הטרף", אשר נכתב בשנת 2011 ותורגם לעברית בשנת 2015.

זהו סיפורו של פרופסור להיסטוריה משיקגו אשר מונה על ידי הנשיא רוזוולט, בשנת 1933,  להיות שגריר ארצות הברית בגרמניה וכיהן למעלה משנה בתפקיד. הספר נקרא כרומן המתאר את חייהם של השגריר ובני משפחתו, אולם הוא מבוסס על תעודות מקוריות והוא מתאר כיצד הפכה האומה הגרמנית, זו שהעניקה לעולם יצירות מופת בתחומים רבים, לאומה אלימה וכיצד הפכו אנשים נורמטיביים מהרחוב לחיות טרף אלימות.

בשולי הדברים מופיע תיאור של התנהלות החברה האמריקאית בתקופה שקדמה למלחמה – חברה שהיו בה גילויי אנטישמיות ואשר התעלמה מצמיחתה של גרמניה הנאצית בהיותה שבויה בקונספציה של בדלנות.

משפט אייכמן: הזוועות נחשפות

אשר לתקופה השנייה, חשיבותה בתיאור יציאתו של עם, שאיבד שליש מבניו, לקראת הקמת מדינה עצמאית. חשיבותה בתיאור השותפות המופלאה של ניצולי השואה במלחמת העצמאות – שותפות שנוצרו לגביה מיתוסים שנבעו בחלקם מחוסר ידיעת העובדות.

היבט שני וחשוב של יום השואה בשנה זו הוא בכך שאנו מציינים 60 שנים לתפיסתו והעמדתו לדין של אדולף אייכמן. מדובר באירוע מכונן בחייה של החברה הישראלית משום שהוא סיים תקופה שבה ניסתה החברה שלנו להדחיק את זכר השואה. מצעד העדים שהופיעו בבית המשפט המחוזי בירושלים הביא לכל בית בישראל את תיאורי הזוועה, ומכאן ואילך הפך זכר תקופת הרצח לנושא מרכזי לפחות אחת לשנה.

אך הוא הביא עמו, לימים, גם את המסעות לפולין ואת הלימוד המוגבר של אימי השואה. משפט אייכמן מאפשר לנו לבדוק וללמוד על הקשר המיוחד שבין המשפט להיסטוריה, שכן במידה רבה, הגם שהמשפט התנהל באולם של בית משפט פלילי הוא היה ברובו משפט שנועד להיכנס לדפי ההיסטורי כמשפטו של העם היהודי כנגד מחוללי השואה.

גילוי נאות: אני נמנה על אלו שלא נחשפו לתקופות הללו, באשר משפחות הורי הגיעו ארצה בשנים 1936-1935 ונחשפו לאימי השואה רק מכלי שני. אולם זכיתי והמנחה שלי במחקר העוסק בתחום שונה של הביטחון הלאומי, היא חוקרת השואה פרופ' חנה יבלונקה. זו שנה שניה שאני שומע את הקורסים שלה העוסקים בתקופה שלפני שנות הרצח ובתקופה שלאחריהן כולל התייחסות לשאלות של משפטי השואה. מדי שנה, למרות שאני שומע את הקורסים בפעם השניה אני מגלה שיש לנו, לכולנו, עוד הרבה מה ללמוד.

——

מוטי גלוסקה הוא חוקר ומרצה בנושא ההיסטוריה הצבאית של ישראל, ביטחון לאומי ומדעי המדינה, מתמחה בתחום קבלת החלטות וועדות חקירה.

אהבתם? לתכנים נוספים מוזמנים לעקוב אחרי דף הפייסבוק 'מוטי גלוסקה – מחקרי ביטחון ואסטרטגיה'. לחצו כאן