שלום שלום ואין שלום – מאת מוטי גלוסקה

ב-21 למרץ 2022 מלאו 43 שנים לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, על מדשאות הבית הלבן. האירוע הזה לא זכה לאזכור כלשהו באמצעי התקשורת שלנו, אות לכך שהשיח על השלום ירד לחלוטין מסדר היום של החברה הישראלית.

באותו תאריך בדיוק, החלו רצף של אירועי טרור שגבו את חייהם של 19 קרבנות ברחוב הישראלי – מה שהפך את עניין השלום עם מצרים לנושא שהיה קשה לעסוק בו באותם ימים. פעולות הטרור הללו מאששות את האמירה הוותיקה המיוחסת לישראל – "היא על חרבה תחיה…" (רחל שפירא, השיר על ארץ סיני). בנסיבות אלו, קשה לדבר על שלום, ובכל זאת, ואולי דווקא משום כך מן הראוי לדבר על שלום ועל הסכם השלום.

הדיון הזה הוא חשוב משום שבליל ה-21 במרץ 2022 ישן ראש ממשלה ישראלי במצרים ולמחרת נפגש עם נשיא מצרים ויורש העצר מהאמירויות. הרמטכ"ל נסע לבחריין, קצינים ישראלים נסעו למרוקו, נשיא המדינה נפגש עם מלך ירדן ושליט טורקיה, שר הביטחון נפגש עם אבו-מאזן.

הפגישה של ראש הממשלה במצרים העידה על חשיבותו של הסכם השלום עם מצרים שהוא, ללא ספק, נכס אסטרטגי מרכזי לתפיסת הביטחון של ישראל כמו הסכם השלום עם ירדן והסכם אוסלו עם הרש"פ (כפי שלמדתי מעמוס גלעד).
פיגועי הטרור דחקו לקרן זווית גם את הפסגה שהתקיימה בשדה בוקר בהשתתפות של שישה שרי חוץ לרבות שר החוץ האמריקאי.
כאמור, הפיגועים האפילו על ביקור הרמטכ"ל בבחריין ועל הביקורים של קציני צה"ל באמירויות.
מהכותרות על הפיגועים נעלמו משמעויות הביקור ההיסטורי של נשיא המדינה בטורקיה וההזמנה הצפויה לראש הממשלה ומביקור הנשיא, לאחר ביקור שר הביטחון, אצל מלך ירדן והפגישות החשובות של שר הביטחון עם ראש הרש"פ.
האירועים המתוארים מצביעים על כך שהדיפלומטיה לא חלפה מן העולם והיא "חיה ובועטת" בצד הפעילות המלחמתית (רוסיה – אוקראינה) והטרור (ברחובות ישראל).

בהקשר לדיפלומטיה המתוארת יש שלושה היבטים:
ההיבט הראשון – איום כלשהוא עשוי ליצור איחוד אינטרסים. ובמקרה זה – אלו של המאוימים על-ידי איראן (ישראל, מצרים, האמירויות, בחריין, סעודיה).
השני – איחוד הכוחות של מדינות המערב שאינן שולחות כוחות צבאיים לסייע לאוקראינים אבל התאחדו בהטלת סנקציות כלכליות וחברתיות על רוסיה, הספקת נשק ואמצעים לאוקראינה וקליטת הפליטים הרבים שנמלטו משם.
השלישי – המו"מ המתנהל בקשר להסכם הגרעין בין המערב לאיראן. ברור שההסכם אינו הטוב ביותר גם (ואולי בעיקר) מבחינתן של ישראל ושל המאוימות האחרות קל וחומר שנלווה אליו הרצון האמריקאי להוציא את משמרות המהפכה האירניים מקטגורית ארגוני הטרור.

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה טרפה, במידה רבה, את הקלפים בכל הנוגע למעמדה של הדיפלומטיה. המלחמה הזו מאיימת על הסדר העולמי שנוצר בשנים האחרונות ובעיקר מכוונים הדברים לגבי ניסיונותיה של רוסיה לשוב ולתפוס מעמד בכורה כמעצמה עולמית אל מול ארצות הברית. אלא שעל ההגמוניה הזו, של שתי מעצמות העל מן העבר מאיים הענק הסיני.
מלחמה זו "מקלקלת" במידה רבה את הרומן המדיני שמתפתח בין ישראל לבין חלק משכונותיה מהעולם הערבי, אולם אסור לאירועים אלו להאט או לעצור את שיתופי הפעולה האזוריים שהם נכס אסטרטגי לכל המדינות המעורבות אשר יהיה בו, פרט לזהות האינטרסים במאבק עם איראן גם כדי לקדם את פתרון המחלוקות בין ישראל לפלסטינים מחלוקת שנדחקה במובן מסוים לקרן זווית בכל ההתפתחויות הגלובליות.