האם לא היה עדיף שצה"ל יוותר על F-35 אחד מתוך ה-51 שמתוכנן לקנות, לטובת מימון 134,000 מחשבים ניידים שיחולקו לתלמידים בישראל? מה יתרום יותר לאיכותו של צה"ל בעוד 10 או 20 שנה? סרטון חדש.

סעידיאן הצית את עצמו מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון כמחאה על הדרך שבה המערכת מתנהלת מולו. שמעתי וקראתי את נכי צה"ל הטוענים שהם ניצחו כל אויב אבל לא יכלו לנצח את משרד הביטחון. אני מאמין להם.

בשבוע החולף נאם הרמטכ"ל אביב כוכבי בכנס הערכת המצב השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי. בטורי הקודם תמהתי על כך שהרמטכ"ל הקדיש בדבריו פחות מ-5 דקות לנושאי פנים שהם בתחום "החוסן הלאומי". היום אני מביע תמיהה גדולה עוד יותר כשאני מביט במספר המקרים שאירעו רק בחודש האחרון של פריצה למחנות צה"ל השמורים ביותר, לכאורה, כמו בבסיס חיל האוויר בנבטים, במתקן האימונים בצאלים ובבסיס של חטיבת גבעתי בשדה תימן.

לדעתי נכללו בנאומו כל המרכיבים של האסטרטגיה הביטחונית, כראוי. אולם נעדרו ממנו ההיבטים הנוגעים לביטחון הלאומי הכוללים קביעת סדר עדיפויות לאומי. אולי צריך לבחון את אמירתו של הרמטכ"ל לפיה סדר העדיפויות שלו הוא "תותחים במקום גרביים".

כולנו היינו רוצים לחשוב שבתקופת משבר חמור הפוליטיקה נדחקת הצידה, מנהיגים בכל העולם נרתמים לניהולו בצורה המקצועית והטובה ביותר והציבור מתאחד סביב מטרה משותפת; שהציבורי מחליף את האישי, שהאגו והאידאולוגיה נכנסים לתקופת המתנה עד יעבור זעם. לצערנו, זהו כנראה אינו המקרה, גם כאשר מדובר במגפה של פעם במאה שנה. מחקרים שפורסמו לאחרונה ב'ניו-יורק טיימס' מצביעים על כך שגם הפעם השיקולים האישיים והפוליטיים משחקים תפקיד משמעותי ביותר בקבלת החלטות, למרות שמדובר בתחום של חיים ומוות הדורש התייחסות קרה ופרקטית.