נדמה שראוי להזכיר לציבור משהו שכנראה כבר נשכח: תפקידן של ועדות חקירה הוא גם להגיע לחקר האמת ולמנוע הישנות מקרים דומים – ולא רק "לערוף ראשים". מאמר שכתבתי ופורסם ב'כלכליסט'...

מדינת ישראל אין רגע דל. אלו לא רק מילים של שיר, זו מציאות יומיומית. הזמן הולך וחולף לו מאז מהאסון הנורא שבו נקטלו 45 אנשים באסון הר מירון ונקלענו לסבב לחימה בעזה. במקביל התרחשו אירועי אלימות קשים בערים המעורבות, ואז ממשלה נפלה – וחדשה קמה. בינתיים, משפחות ההרוגים מחכות לבירור האמת ואנו עדיין לא יודעים כיצד נמנע את האסון הבא, מבלי לדעת מה קרה בקודם. עתה חלה התפתחות חשובה, וכאן המקום להזכיר לוועדה שאנו מקווים שתקום: "עריפת ראשים" אינה התפקיד שלכם. אז מה כן?

רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לעשות איזשהו צדק עם הרוגי מירון. ולא רק כדי "לערוף ראשים" - אם חפצי קיום אנחנו, חובה עלינו להתחיל להפיק לקחים כמו שצריך מאסונות ומחדלי העבר. סרטון חדש בוולוג. צפו

תאונות הן כנראה תופעה בלתי נמנעת בכלל ובצבא הנלחם ומתאמן בהיקפים כמו שעושה זאת צה"ל בפרט. אין בידי נתונים על היחס בין היקף האימונים מול מספר התאונות בצה"ל לעומת המתרחש בצבאות זרים, אולם אנחנו איננו עוסקים בסטטיסטיקות – אנחנו עוסקים באובדן הטובים בבנינו ובתאונות שאולי היה ניתן למנוע אותן.

ראש הממשלה החליפי ומפקדי לשעבר בני גנץ מוקף בוודאי ביועצים משפטיים מצויינים בתוך ומחוץ למערכת הביטחון. הוא איננו זקוק לחוות דעתי בשאלה האם להקים ועדת חקירה לחקר פרשת הצוללות אם לאו. יחד עם זאת מן הראוי אולי להביא לידיעת הכלל מספר היבטים הנוגעים לסוגיה זו, והמחייבים, לטעמי, שיקול דעת מעמיק, מעבר לרצון להעביר את הנושא למישור הפוליטי העכשווי (שבו לא אעסוק כלל).